מה זו השחייה הצורנית?
שחייה אמנותית (Artistic swimming), או שחייה צורנית (Synchronized swimming) בשמה הקודם, הם שמותיו של ענף ספורט המשלב את אמנות התנועה במים עם מאמץ גופני לא קטן שנראה קליל ואלגנטי.
השחייה האמנותית היא שילוב בין ענף ספורט מרתק, עם מיומנות טכנית גבוהה, יכולות אתלטיות, ביטוי אמנותי ודיוק כירורגי, בסוג של מחול במים שבו הספורטאיות וכיום גם ספורטאים גברים, מבצעות ומבצעים תרגילים מורכבים, בתיאום מושלם עם המוסיקה.
מה שהיה ענף השחייה הצורנית התפתח מתוך מופעי "בלט מים" שהיו פופולריים בתחילת המאה ה-20. הייתה זו השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן (Annette Kellerman), מי שנחשבת לחלוצה בתחום, עת הציגה מופעי שחייה אמנותיים בבריכות. בזכות יכולותיה יוצאות הדופן במים היא כונתה בחייה "הצפרדע האוסטרלית".
בשנות ה-20 וה-30 הייתה זו קיי קורטיס (Kay Curtis) שפיתחה רבות מהטכניקות הבסיסיות של הספורט במכללת וויסקונסין. בשנת 1934, היא ארגנה את תחרות "המים הנעים" (Ornamental Swimming) הראשונה בארצות הברית.
המונח "שחייה צורנית" הופיע לראשונה בשנות ה-40 כאשר הספורט התפתח וזכה לפופולריות בקרב נשים בצפון אמריקה.
בשנות ה-50 הייתה זו השחיינית האולימפית אסתר ויליאמס (Esther Williams) שהפכה לכוכבת הוליוודית. סרטיה המפורסמים, כמו "נסיכת הים" (Million Dollar Mermaid) מ-1952, הציגו סצינות מרהיבות של שחייה צורנית והפכו את הענף לאטרקציה מרכזית בתרבות הפופולרית האמריקאית.
בשנת 1984, השחייה הצורנית הופיעה לראשונה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, אך כענף הדגמה בלבד. רק בסיאול 1988 היא הפכה לענף אולימפי רשמי. האירוע כלל תחרות סולו ותחרות זוגות. בשנת 1996, נוספת תחרות קבוצתית.
עד לשנת 2015, הענף היה פתוח רק לנשים, אך כיום גם גברים מתחרים בו באליפויות העולם. באולימפיאדת פריז 2024 התחרו לראשונה הגברים בזירה האולימפית, אך רק בתחרות הקבוצתית.
אחד הדברים המעניינים בענף הוא השימוש בג'לטין שהשחייניות מורחות על שיערן כדי לשמור על תסרוקתן במהלך התרגילים. זו מסורת שהחלה בשנות ה-50 וממשיכה עד היום, אף שכיום משתמשים גם בחומרים מודרניים יותר.
השחייה הצורנית דורשת אימון אינטנסיבי. השחייניות מתאמנות בין 6 ל-8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע. הן מפתחות מודעות מרחבית יוצאת דופן שמאפשרת להן לזהות את מיקומן במים ביחס לאחרות, גם כשהן הפוכות ועיניהן מעל פני המים.
שיפוט בענף מבוסס על ביצוע טכני, קושי וביטוי אמנותי. השופטים מעריכים את הדיוק, הסנכרון בין המשתתפות, הגובה שאליו הן מגיעות מעל פני המים ואת היצירתיות של התרגיל.
המדינות שהן מההמובילות בענף הן בדרך כלל סין, רוסיה, יפן, ספרד ואוקראינה.
שחייה אמנותית (Artistic swimming), או שחייה צורנית (Synchronized swimming) בשמה הקודם, הם שמותיו של ענף ספורט המשלב את אמנות התנועה במים עם מאמץ גופני לא קטן שנראה קליל ואלגנטי.
השחייה האמנותית היא שילוב בין ענף ספורט מרתק, עם מיומנות טכנית גבוהה, יכולות אתלטיות, ביטוי אמנותי ודיוק כירורגי, בסוג של מחול במים שבו הספורטאיות וכיום גם ספורטאים גברים, מבצעות ומבצעים תרגילים מורכבים, בתיאום מושלם עם המוסיקה.
מה שהיה ענף השחייה הצורנית התפתח מתוך מופעי "בלט מים" שהיו פופולריים בתחילת המאה ה-20. הייתה זו השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן (Annette Kellerman), מי שנחשבת לחלוצה בתחום, עת הציגה מופעי שחייה אמנותיים בבריכות. בזכות יכולותיה יוצאות הדופן במים היא כונתה בחייה "הצפרדע האוסטרלית".
בשנות ה-20 וה-30 הייתה זו קיי קורטיס (Kay Curtis) שפיתחה רבות מהטכניקות הבסיסיות של הספורט במכללת וויסקונסין. בשנת 1934, היא ארגנה את תחרות "המים הנעים" (Ornamental Swimming) הראשונה בארצות הברית.
המונח "שחייה צורנית" הופיע לראשונה בשנות ה-40 כאשר הספורט התפתח וזכה לפופולריות בקרב נשים בצפון אמריקה.
בשנות ה-50 הייתה זו השחיינית האולימפית אסתר ויליאמס (Esther Williams) שהפכה לכוכבת הוליוודית. סרטיה המפורסמים, כמו "נסיכת הים" (Million Dollar Mermaid) מ-1952, הציגו סצינות מרהיבות של שחייה צורנית והפכו את הענף לאטרקציה מרכזית בתרבות הפופולרית האמריקאית.
בשנת 1984, השחייה הצורנית הופיעה לראשונה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, אך כענף הדגמה בלבד. רק בסיאול 1988 היא הפכה לענף אולימפי רשמי. האירוע כלל תחרות סולו ותחרות זוגות. בשנת 1996, נוספת תחרות קבוצתית.
עד לשנת 2015, הענף היה פתוח רק לנשים, אך כיום גם גברים מתחרים בו באליפויות העולם. באולימפיאדת פריז 2024 התחרו לראשונה הגברים בזירה האולימפית, אך רק בתחרות הקבוצתית.
המיוחד בשחייה אמנותית
מה שמייחד את השחייה הצורנית הוא השילוב המורכב בין כוח, גמישות, תיאום, שליטה בנשימה ואמנותיות. השחייניות צריכות לבצע תנועות מדויקות בתיאום מושלם, לעתים קרובות תוך כדי שהייה הפוכה במים ללא אפשרות לנשום. הן יכולות להישאר מתחת למים למשך 45 שניות עד דקה וחצי, ולהשתמש רק בכוח רגליהן כדי להרים את עצמן גבוה מעל פני המים.
אחד הדברים המעניינים בענף הוא השימוש בג'לטין שהשחייניות מורחות על שיערן כדי לשמור על תסרוקתן במהלך התרגילים. זו מסורת שהחלה בשנות ה-50 וממשיכה עד היום, אף שכיום משתמשים גם בחומרים מודרניים יותר.
השחייה הצורנית דורשת אימון אינטנסיבי. השחייניות מתאמנות בין 6 ל-8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע. הן מפתחות מודעות מרחבית יוצאת דופן שמאפשרת להן לזהות את מיקומן במים ביחס לאחרות, גם כשהן הפוכות ועיניהן מעל פני המים.
שיפוט בענף מבוסס על ביצוע טכני, קושי וביטוי אמנותי. השופטים מעריכים את הדיוק, הסנכרון בין המשתתפות, הגובה שאליו הן מגיעות מעל פני המים ואת היצירתיות של התרגיל.
המדינות שהן מההמובילות בענף הן בדרך כלל סין, רוסיה, יפן, ספרד ואוקראינה.
