מה סיפורה של הבטטה?
הבטטות, או "תפוחי אדמה מתוקים" (Sweet Potato) כמו שהם מכונים בשפות שונות, הם ירק כתום ומתוק, שהתפתח ב"עולם החדש" ומשם התפשט לכל העולם.
סיפורה של הבטטה, או "תפוח האדמה המתוק", כמו שקוראים לו באנגלית, מתחיל באמריקה הדרומית לפני כ-5,000 שנה, כשתרבויות עתיקות כמו המאיה והאינקה מגדלים אותה, הן כמזון, אך גם לצרכי אומנות וטקסי הפולחן שלהם.
מחקרים הראו שהמסע המדהים של הבטטה אל העולם החל עוד לפני הגעת האירופאים לאמריקה. היו אלה הפולינזים הקדומים שלקחו אותה איתם במסעותיהם דרך האוקיינוס השקט. הם הגיעו איתה לאיים רחוקים כמו הוואי וניו-זילנד, והפכו את הבטטה למרכיב מרכזי בתזונתם. העדות המעניינת לכך היא המילה הפולינזית "קומרה" שדומה למילה "קומר" בשפת האמרה של דרום אמריקה.
חשוב, אגב, לציין שבניגוד למקורות שגויים הבטטה היא ירק שורש או שורש פקעת לכל דבר, היא החלק שנמצא באדמה של צמח מטפס ממשפחת החבלבתיים, צמח חזק ורב-שנתי, שיכול לכסות שטחים נרחבים, ואפשר לגדלו גם בגינה ביתית.
למרות המראה החיצוני הדומה ביניהם, הבטטה היא שונה לחלוטין וללא קרבה ביולוגית לתפוח האדמה ואפילו לא שייכת לאותה משפחה או סוג שלו.
כשהספרדים גילו את הבטטה בסוף המאה ה-15, קולומבוס הביא את הבטטות לספרד וממנה הן התפשטו לאירופה כולה. משם התפשטה הבטטה די מהר לאפריקה ואסיה. בסין היא אפילו הצילה חיים, כשהפכה למקור מזון חיוני באזור פוג'יאן שסבל מרעב בשנת 1594.
בארצות הברית, במיוחד בדרום, הבטטה עברה מסע חברתי מעניין - ממעדן יוקרתי היא הפכה במאה ה-19 למזון של עניים ומאז הייתה למרכיב קלאסי בארוחת חג ההודיה.
הערך התזונתי של הבטטה מרשים במיוחד. היא עשירה בסיבים תזונתיים, בטא-קרוטן, ויטמינים ומינרלים חיוניים. מעניין במיוחד שגם העלים והגבעולים שלה אכילים ובריאים, ומהווים תחליף מצוין לירקות עליים אחרים.
כיום, סין היא שמובילה את גידול הבטטות העולמי, כשבמקום השני ממוקמת מלאווי. הפופולריות של הבטטה ממשיכה לגדול - בזכות היותה מזון בריא, קל לגידול ומותאם היטב לאקלים חם.
הבטטות, או "תפוחי אדמה מתוקים" (Sweet Potato) כמו שהם מכונים בשפות שונות, הם ירק כתום ומתוק, שהתפתח ב"עולם החדש" ומשם התפשט לכל העולם.
סיפורה של הבטטה, או "תפוח האדמה המתוק", כמו שקוראים לו באנגלית, מתחיל באמריקה הדרומית לפני כ-5,000 שנה, כשתרבויות עתיקות כמו המאיה והאינקה מגדלים אותה, הן כמזון, אך גם לצרכי אומנות וטקסי הפולחן שלהם.
מחקרים הראו שהמסע המדהים של הבטטה אל העולם החל עוד לפני הגעת האירופאים לאמריקה. היו אלה הפולינזים הקדומים שלקחו אותה איתם במסעותיהם דרך האוקיינוס השקט. הם הגיעו איתה לאיים רחוקים כמו הוואי וניו-זילנד, והפכו את הבטטה למרכיב מרכזי בתזונתם. העדות המעניינת לכך היא המילה הפולינזית "קומרה" שדומה למילה "קומר" בשפת האמרה של דרום אמריקה.
חשוב, אגב, לציין שבניגוד למקורות שגויים הבטטה היא ירק שורש או שורש פקעת לכל דבר, היא החלק שנמצא באדמה של צמח מטפס ממשפחת החבלבתיים, צמח חזק ורב-שנתי, שיכול לכסות שטחים נרחבים, ואפשר לגדלו גם בגינה ביתית.
למרות המראה החיצוני הדומה ביניהם, הבטטה היא שונה לחלוטין וללא קרבה ביולוגית לתפוח האדמה ואפילו לא שייכת לאותה משפחה או סוג שלו.
כשהספרדים גילו את הבטטה בסוף המאה ה-15, קולומבוס הביא את הבטטות לספרד וממנה הן התפשטו לאירופה כולה. משם התפשטה הבטטה די מהר לאפריקה ואסיה. בסין היא אפילו הצילה חיים, כשהפכה למקור מזון חיוני באזור פוג'יאן שסבל מרעב בשנת 1594.
בארצות הברית, במיוחד בדרום, הבטטה עברה מסע חברתי מעניין - ממעדן יוקרתי היא הפכה במאה ה-19 למזון של עניים ומאז הייתה למרכיב קלאסי בארוחת חג ההודיה.
הערך התזונתי של הבטטה מרשים במיוחד. היא עשירה בסיבים תזונתיים, בטא-קרוטן, ויטמינים ומינרלים חיוניים. מעניין במיוחד שגם העלים והגבעולים שלה אכילים ובריאים, ומהווים תחליף מצוין לירקות עליים אחרים.
כיום, סין היא שמובילה את גידול הבטטות העולמי, כשבמקום השני ממוקמת מלאווי. הפופולריות של הבטטה ממשיכה לגדול - בזכות היותה מזון בריא, קל לגידול ומותאם היטב לאקלים חם.
