סרטני הפרסה (Horseshoe crabs) ששרדו כבר 300 מיליון שנה בכדור הארץ, הם שורדים מעולים וחיים כבר עידנים רבים בכדור הארץ. המדענים מצאו את הסוד שלהם ומדובר בסוד מדהים שנותן לנו, בני האדם, חיים.

למעשה, דם סרטני הפרסה מכיל אמבוציטים שיש בהם כדי להגן עליהם מחיידקים, זיהומים ונגיפים מבחוץ. האמבוציטים הללו עובדים היטב, אם נזכור שסרטני הפרסה שרדו במשך מיליוני שנים, ארועי הכחדה המוניים שחיסלו יותר מ-90% מהחיים על כדור הארץ, כולל את הדינוזאורים, פעם מלכי העולם.

בכל שנה, בלילות ירח מלא של החודשים החמים, יוצאים סרטני הפרסה להשריץ על החוף. שם הם נלכדים בהמוניהם ועובדי רפואה שואבים חלק מהדם שלהם ומחזירים אותם לים.

מהדם הזה פתחו מדענים את תמצית ה"LAL", שבעזרתה בודקים רופאים הימצאות של אנדוטוקסינים, שמעידים על נוכחות חיידקים ועל סבירות לזיהום מסוכן בגוף.

כיום שומרת בדיקת ה"לאל" בכל שנה על בריאותם של מאות מיליוני חולים בעולם. התודות שלנו בתור המים האנושי שמורות כמובן לאותם "מאובנים חיים" שעוזרים לנו כל כך ושומרים על בריאותנו, מבלי לדעת זאת.


כך מסייע הדם של סרטני פרסה לבריאות האדם (מתורגם):

https://youtu.be/VgEbcQxFUu8


הנה מיצוי הדם של סרטני הפרסה לצרכי בריאות:

https://youtu.be/WrN_gFDCHIc


כמה עובדות על סרטן הפרסה:

https://youtu.be/zUaZfsrGqdg


והרצאה קצרה עליהם:

https://youtu.be/90LTtKIFY8U

כנראה שהתקף הלב המוצלח בהיסטוריה של התעופה קרה בשנת 2004 לנוסעת דורותי פלטשר בת ה-67, בריטית תושבת ליברפול, שטסה לחתונת בתה שבפלורידה ארצות הברית.

פלטשר לקתה בהתקף לב במהלך טיסה. "האם יש רופא על המטוס?" - נשמעה קריאתה של דיילת המטוס שגילתה את הנוסעת המתפתלת וגוססת למול עיניה.

מה שקרה היה דבר מופלא וכמעט בלתי נתפס. על המטוס ישבו באותו רגע 15 רופאי-לב מומחים, קרדיולוגים בלעז, שהיו בדרכם לכנס בעיר אורלנדו. הם טיפלו במהירות ובמומחיות בנוסעת פלטשר והצילו את חייה.

לא זו בלבד שפלטשר התאוששה, היא אף הספיקה בתוך 5 ימים להתאשפז ולהשתחרר מבית החולים, כדי להשתתף בחתונת בתה, ממש כמו שתכננה.


הנה סיפור ההצלה הבלתי נתפסת על מטוס עמוס רופאי לב:

https://youtu.be/F0ffamtuu0c


מטוס אחר - מזל דומה:

https://youtu.be/1xs31x-6tuE


ומקרה פחות מוצלח שבו קברניט המטוס קיבל התקף לב וטופל בטיסה אך לא שרד:

http://youtu.be/dq_HvKqQFis?t=19s

המילים אולטרה סאונד, או אולטרסאונד (Ultrasound) פירושן "על-קול". גלי ה"על-קול" הם בעלי תדר גבוה (מעל 20000 הרץ) והם מצויים בתחום שבו האוזן האנושית לא מסוגלת לשמוע אותם.

כמו הצלילים שאנו כן שומעים, האולטרה סאונד הוא גל קול שמתפשט מסביב. מכשיר האולטראסאונד, שמוצמד לגוף הנבדק או לגופה של אישה הרה, שולח גלים "על-קוליים" אל הגוף. ממש כמו הד שחוזר אלינו כשאנו צועקים אל מול צוקי ההרים, כשהגלים הללו פוגעים בעצמים בתוך הגוף, הם מוחזרים לכיוון שממנו נשלחו.

אבל כל רקמה בגוף מחזירה את ההד מעט אחרת. כשגלי ה"על-קול" פוגעים ברקמות קשות בגוף, דוגמת עצמות, ההד מהם מתקבל אחרת מההד שמוחזר מרקמות רכות יותר, כמו שרירים, נוזלים, רקמות שומן וכדומה. כל רקמה בגוף חוזרת כמידע שונה, שמכשיר האולטרסאונד ותוכנת המחשב המיוחדת שלו, מציגים על המסך בצורה שונה. כך מתקבלת על מסך האולטרסאונד תמונה די טובה של פנים הגוף, שנבנתה כולה על פי רמות הקשיות של הרקמות השונות שבו.

כיום מסוגל המחשב המשוכלל של מכשיר האולטרה סאונד להציג מרצף של הדמיות דו-מימדיות גם הדמיה תלת מימדית של עובר בבטן ולהציג תמונה מפורטת מאד של פנים הגוף הנסקר, כולל זרימת הדם בעורקים ופנים גופו של העובר.


כך עושים את סקירת המערכות בבדיקת אולטרה-סאונד (עברית):

https://youtu.be/hkAQxreSfMk


הסבר של הטכנולוגיה (עברית):

https://youtu.be/XWmlLy4oDCY?t=14s


כך מתבצעת בדיקת אולטרסאונד (עברית):

https://youtu.be/T5Hx7B7L4cw


היתרונות של הבדיקה הזו (עברית):

https://youtu.be/Y34RQLmsZkc


וכל מה שרציתם לדעת על בדיקות אולטרה-סאונד (עברית):

https://youtu.be/iftveyl4zmM

השפעת (Influenza) היא מחלה נגיפית התוקפת את מערכת הנשימה - את האף, הגרון והריאות. השפעת היא מחלה מדבקת והיא מועברת על ידי הנשימה. הגורם למחלה הוא נגיף בשם "אינפלואנזה", נגיף שמועבר מאחד לשני באמצעות דרכי הנשימה, או במגע עם חפצים ומשטחים הנגועים בנגיף.

תסמיני מחלת השפעת הנפוצים הם: חום, נזלת, כאבי שרירים, כאבי פרקים, כאב ראש, כאב גרון, צמרמורת, ושיעול.

אחד המאפיינים הבולטים של השפעת הוא ההתפרצויות העונתיות שלה, שבאות בהיקפים גדולים. כל התפרצות שכזו פירושה שבשלב מסוים נדבקים בשפעת אחוזים ניכרים באוכלוסיה. מבוגרים, ילדים צעירים ואנשים הסובלים מבעיות בריאות, הם בסיכון גבוה לסיבוכי שפעת מסוכנים.

חומרת המחלה נעה ממחלה קלה ועד קטלנית. לרוב גורמים הנגיפים לשפעת קלה, ללא חום וכמעט בלי תסמינים אופייניים. בשפעת קשה מופיעים מרבית תסמיני השפעת ובמקרים של שפעת קשה, היא מסכנת חיים ועלולה לגרום למוות.

חיסון שפעת שניתן מדי שנה הוא הדרך המומלצת למנוע שפעת. מתן אנטיביוטיקה נגד שפעת לא עוזר ואינו מוצדק. זאת מכיוון שזוהי מחלה ויראלית, שנובעת מוירוס.

בניגוד למחלות שמספיק לחסן נגדן פעם בחיים, מחלת השפעת מתפתחת כל הזמן ולכן חיסון נגדה צריך "להתעדכן" בכל שנה מחדש, כך שינצח את הווירוס שמפיץ את המחלה, במצבו הנוכחי.


הנה מחלת השפעת (עברית):

https://youtu.be/GW6pQQW9Jjo


מה קובע מי יחלה במחלה החורפית המאיימת (עברית):

https://youtu.be/3JYc4OxJuUM


על חיסון השפעת השנתי (מתורגם):

https://youtu.be/FZ_jNGKCIWs


למה אנחנו מרגישים כל כך רע כשחולים בה (מתורגם)?

https://youtu.be/gVdY9KXF_Sg


הסבר על מחלת השפעת (עברית):

http://youtu.be/59loTBE7kVo?t=6s


המחלה, התסמינים והטיפול במחלת השפעת (עברית):

https://youtu.be/3cPLUlAF96U

אלברט שווייצר היה מוסיקאי גרמני מצוין ומומחה לנגינת יצירות יוהאן סבסטיאן באך, שבגיל 30 החליט ללמוד רפואה כדי לעזור לסייע לאנשים בעולם שהרפואה אינה בהישג ידם ו"לשרת את האנושות".

מיד עם סיום לימודי הרפואה שלו נסע שווייצר לאפריקה מוכת החולי ביחד עם אשתו והם הקימו שם בית-חולים שטיפל בחינם באלפי חולים.

החולים המקומיים קיבלו ממנו טיפול רפואי בסיסי ועד לטיפולים מורכבים במחלות קשות ומסוכנות, דוגמת הקדחת הצהובה, מחלת המלריה והצרעת - מחלות שבאפריקה התקשו לטפל בהן עד אז.

אך מעבר לטיפול הרפואי המסור שנתנו שווייצר, רעייתו והמתנדבים שבאו איתו, הם העניקו לחולים המקומיים יחס אנושי וחם והירבו לגייס תרומות, מקונצרטים, הרצאות ויוזמות של אלברט שווייצר ועד לזכייה בפרס נובל שבו זכה, כשכל כספי הפרס הועברו מיידית לבית החולים ולקניית תרופות ומכשירי בריאות נוספים.


הנה סרטון שבו גם רואים את אלברט שווייצר:

http://youtu.be/0HBV0RCyNMU


וביצוע נהדר של אלברט שווייצר המוסיקאי לפרלוד של באך:

http://youtu.be/FqSXeHYtezE

מלריה (Malaria), הנקראת גם קדחת הביצות, היא המחלה הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית. אין מחלה שהרגה יותר אנשים.

מחלה נפוצה באזורים מסוימים בעולם ובמיוחד באפריקה. מאות מיליונים, לפחות רבע מיליארד איש, חולים בה בכל שנה בעולם.

מחלת המלריה מועברת על ידי יתושי אנופלס. דרך עקיצותיהם הם מעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם בריא. יתושי האנופלס עוקצים בעיקר בשעות החשיכה וחיים באזורים נמוכים (מתחת לגובה של 2,000 מטרים).

התסמינים של המלריה הם חום גבוה, צמרמורת והרגשה רעה באופן כללי.

אין חיסון מלא כנגד מחלת המלריה, רק ניסויים חלקיים, שיעילותם חלקית. הדרכים העיקריות שבהן ניתן להימנע ממנה הן על ידי הימנעות מעקיצות באופן כללי. יש גם תרופות המונעות את הופעת המחלה ומקלות בתסמינים.

בשנים האחרונות התקדם המאבק במחלת המלריה ונראה שהעולם מתקרב לניצחון עליה. שיעור מקרי ההידבקות בעולם הולך וצונח ומאז שנת 2000 הוא צנח למחצית. יש אף מדענים שמעריכים שעד לשנת 2040 תודבר מחלת המלריה לחלוטין.

השינוי הגדול בהידבקות הוא באמצעות הנדסה גנטית של הגנים ביתושי אנופלס, היתושים שמעבירים את נגיף המלריה מאדם לאדם. כך, במקום לרסס ולחסל כמה שיותר יתושים, או עיקור המיני שלהם שמקטין את מספרם של נושאי המלריה, פיתחו בעריכה גנטית משהו עוד יותר טוב - גן סינתטי, שהופך את היתוש לעמיד בפני הטפיל שגורם למלריה ובכך מונע את ההידבקות במלריה גם ממי שנעקצו מהיתוש.

מעל 2 מיליון מתו עד לא מזמן ממלריה בכל שנה, כש-90% מהם באו מיבשת אפריקה. כיום המספר צנח לפחות מחצי מיליון מתים בשנה והתקווה היא שהמגמה הזו תימשך.


הנה מחלת המלריה (מתורגם):

http://youtu.be/EqGNZjzsrMg


עוד על מחלת המלריה (מתורגם):

http://youtu.be/FLEaiy3CkFE


סיפורה העצוב של אפריקה הנגועה במלריה (מתורגם):

http://youtu.be/ujax3tQs93o


כך מתפתחת מחלת המלריה באדם:

http://youtu.be/A2-XTlHBf_4


כיצד יתושה בהיריון גורמת להידבקות במלריה:

https://youtu.be/WoIO-g1hiSo


קרן גייטס שמנסה למנוע את ההידבקות במלריה באפריקה:

http://youtu.be/le3FHwfwNK0


וסרטון תיעודי על מחלת המלריה (מתורגם):

https://youtu.be/TnzcwTyr6cE?long=yes

חלק מאיתנו לא נעקצים יותר מדי מיתושים, או אפילו בכלל לא, בעוד אחרים סופחים כל עקיצה ברדיוס של קילומטרים. למה זה קורה בעצם?

ובכן, יש כמה דברים אצל חלק מאיתנו, שעושים את זה ליתושים. או בעצם ליתושות, שהן אלה שעוקצות את עורנו, כמו ריח. אגב, הן לא עוקצות מרשעות אלא כדי להתרבות.

ממחקרים מסתבר שהריח שמדיף גופנו מושך יתושים יותר או פחות. יש ריחות המושכים את היתושות יותר, בעוד ריחות של אחרים מושכים הרבה פחות.

דו תחמוצת הפחמן שעל עורנו, למשל, מושך את היתושות מאד. יש אנשים שפולטים הרבה יותר ממנו, כמו שמנים שנעקצים בשל כך יותר. גם אנשים גבוהים, למשל, נעקצים יותר. שומן וגובה, אם כך, הופכים אנשים למבוקשים לעקיצה. יאמי...

גם סוג דם O מאד אהוב על היתושות מאד והן גם מאד אוהבות חום. כלומר מי שעושה כושר או מי שהיא בהריון הן ממש מסעדה ליתושות, שזה קצת אירוני, שאישה בהריון נעקצת כדי שיתושה תיכנס להריון...

אבל מסתבר שגם החיידקים שעל עורנו יוצרים תרכובות ריח המושכות יתושים באופן משמעותי מאד. חוקרים גילו בסביבות 300 תרכובות ריח שכאלה וחלק מהן מושכות יתושות בטירוף.

יש עוד דברים אבל כבר נמאס לכם... טוב, אז גם צבע הבגדים שאנו לובשים יכול למשוך את היתושות לעקוץ את עורנו ואפילו אם נשתה בירה ניעקץ יותר. ריחות, לא? - אבל את הבירה הן לא יקחו לנו, נכון? - עד שכבר מותר לנו אז לעזאזל העקיצות, תביא לגימה!


הנה סרטון בעברית על הסיבות לעקיצות יתושים:

https://youtu.be/R0JT3A26eHs

סרטן העכביש היפאני (Japanese Spider Crab) הוא הסרטן הגדול בעולם. מימדיו המאיימים הם מהמרשימים שבים. סרטן העכביש היפאני הוא גם פרוק הרגליים הגדול ביותר שחי כיום. רוחב רגליו יכול להתפרש על 4 מטרים וגופו מגיע לכמעט 40 סנטימטרים. סרטן עכביש יפאני חי על קרקעית האוקיינוס השקט, באזור של איי יפאן. הוא חי ככל הנראה עד גיל של 100 שנים.

הסרטן היפאני הזה מוגדר כמאובן חי, שרק מין אחד שלו עדיין חי.

שני סרטנים מפוחלצים ממין זה מוצגים במוזיאון הטבע בוינה. הם ניתנו לפני שנים רבות לקיסר האוסטרי פרנץ יוזף הראשון בידי הקיסר היפני. לאחד מהם יש רגליים באורך של 2 מטרים!


הנה סרטני העכביש היפאניים:

https://youtu.be/czloebyuINI


סרטן העכביש מיפאן מקרוב:

http://youtu.be/CSf5a3TY-O8


ילדה מסבירה:

https://youtu.be/knh7lQFWnnw


סרטני עכביש יפאניים במסע הענקי שלהם ליציאה מהנשל במים הרדודים:

http://youtu.be/pflXwCXd6D4


ומצגת וידאו של סרטני הענק היפניים:

http://youtu.be/f78d72KypOY

חצבת (Measles) היא מחלה נגיפית, אולי המידבקת ביותר ואחת המחלות הנפוצות שיש. גם כיום ועל אף הימצאו של חיסון יעיל נגד המחלה היא עדיין אחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם.

המילה העברית "חצבת" מקורה במילה הערבית חַצְבַּה, המציינת מחלה עם פריחה.

את החצבת גורם נגיף מסוג מורבילי ווירוס, התוקף את המערכת החיסונית. הסיכון בחשיפה לחצבת הוא כמעט ודאי. הסיכוי להידבק בה הוא של 90%, שהוא סיכוי כמעט ודאי.

הדיווחים הראשונים בהיסטוריה על מחלת החצבת מופיעים כבר בשנת 700 לספירה. הרופא הפרסי אל-ראזי (860–932) הוא זה שאחראי לאיבחון ולהסבר המדעי הראשון של תסמיני המחלה ומאפייניה. הוא גם הבחין מדעית בינה לבין אבעבועות שחורות. את כל אלה הוא פרסם בספרו "אבעבועות שחורות וחצבת".

את הנגיף המחולל את המחלה בודד לראשונה ג'ון פרנקלין אנדרס, בשנת 1954. עשור אחר כך, בשנת 1963, אושר לשימוש המוני החיסון למניעת מחלת החצבת. יעילות החיסון זה היא גבוהה מאוד, 93% אחרי מנה אחת ועוד 4% לאחר שתי מנות חיסון.

בלועזית נגזר שמה, Rubeola, מהמילה rubeus, בלטינית "אדמדם", כמו צבע הפריחה שהחצבת גורמת.


הנה קיצור מחלת החצבת ותופעות הלוואי שלה (עברית):

https://youtu.be/0E1sBDJ5-Ho


חיסון עדר? - קהילה שהחליטה לא לחסן את אנשיה מחצבת הדביקה את כל העולם (עברית):

https://youtu.be/s85jeYwVEe4


ההדבקה מהירה מאוד (עברית):

https://youtu.be/-Tlp_qpc8WE


כך פועל וירוס החצבת וכך נלחמת נגדו המערכת החיסונית והחיסון שקיבלנו (מתורגמת):

https://youtu.be/y0opgc1WoS4?long=yes

כשאתם במסעדת מאכלי ים ובוחרים לובסטר שאותו תאכלו זמן מה אחר כך, כדאי שתדעו שברובן המוחלט של המסעדות, מרתיחים את הלובסטר בעודו חי ולמעשה מבשלים אותו בשבילכם עוד לפני שהוא מת. אם לא הבנתם, הלובסטר החי מוכנס למים חמים, שמגיעים בהדרגה לטמפרטורת הרתיחה וכך הוא מת - בהרתחה איומה.

לא ברור אם הסיבה לצורת בישול אכזרית זו לא הייתה ידועה לפני אלפי שנים, כשהרומים החלו לבשל לובסטרים חיים לסעודות שלהם. היום אנו יודעים שכך מוודאים במטבח שחיידק מסוכן לא יתפתח בלובסטר המוגש לשולחן. החיידק הזה מתרבה בתוך שעות ספורות, לאחר שהורגים את הלובסטר, אם לא מבשלים אותו מיד. הימצאות החיידק הזה במנת הלובסטר שהוגשה לכם יכולה לגרום לתופעות קשות ואף להביא למוות אצל מי שאוכל לובסטר כזה.

מצד שני, יש שיקול מוסרי חשוב בהרתחת לובסטר חי. עדיין לא ידוע בבירור האם הלובסטר חש כאב, בעיקר כי מערכת העצבים שלו לא נחקרה דיה, עד כדי מסקנה חד משמעית. כל אחד מבין שיש מידה רבה של אכזריות בשיטת הכנה שכזו. האם יאה ואנושי לנהוג כך בבעל חיים רק בשביל ליהנות מארוחה טעימה וללא סיכון בריאותי?

בניו זילנד ושווייץ, למשל, קיבלו החלטה מוסרית. שם הוציאו אל מחוץ לחוק את צורת הבישול הזו ואסור לטבחים להרתיח לובסטרים חיים. במרבית המדינות האחרות בעולם זה מותר.


הנה ההסבר:

https://youtu.be/nBJg47aZFp8

דומה שאם רוצים להוכיח את הנזק הבריאותי הכבד של העישון, מספיק לעקוב אחרי חייהם ומותם של מי שהיו "איש המרלבורו" (Marlboro Man), הדוגמנים הבולטים של מותג הסיגריות המוכר בעולם. באופן לא מפתיע מסתבר שלא מעט מ"אנשי המרלבורו" מתו בגלל העישון שפירסם אותם וסידר להם משכורת יפה בשלב כזה או אחר בחייהם.

דוגמאות לא חסרות: איש המרלבורו דיוויד מילר מת בשנת 1987, ממחלת הנפחת שנגרמה בשל העישון. בשנת 1995 מת ממשיכו דיוויד מקלין מסרטן ריאות, המחלה הכי נפוצה ממחלות העישון. בשנים האחרונות מת גם המוכר בדוגמנים שנשאו את התואר "איש המרלבורו", כנראה המרלבורו-מן המפורסם ביותר, אריק לוסון. הוא מת ממחלת ריאות חסימתי כרונית, מחלה שהרופאים מייחסים לעישון הכבד שלו.

לוסון אמנם השתתף בשלבים מאוחרים של חייו בפרסומות נגד העישון והזהיר מהנזקים שעישון גורם, אך הוא אישית לא הצליח להפסיק לעשן, בשל "התמכרות בלתי נשלטת".

אז כן, כשאנחנו צעירים קשה לנו להאמין אולי שהסיגריות הורגות. אך בדרך לשם הן גם עושות אותנו לא פעם חולים במחלות קשות, שלא לדבר על ההוצאות הכספיות הכבדות שיש בעישון.


הנה הפרסומות שבהן הציג לוסון את האמת על העישון, לטובת האגודה למלחמה בסרטן:

http://youtu.be/07x6ud24HsY


וההודעה המצערת על מותו:

http://youtu.be/BWTvzsvqTcA

הכאב הוא תחושת הסבל שחש אדם או יצור חי אחר בעת שרקמות בגופו נפגעות. הכאב מתרחש כשקולטנים שבקצות מערכת העצבים מעבירים אותות אל המוח, על שינויים ברקמות בגוף. הכאב הוא הפרשנות של המוח לאותות הללו.

מטרתו של הכאב מבחינה אבולוציונית היא לגרום ליצור החי להימנע מפגיעה נוספת בגופו. כך למשל, אם נגענו בתנור לוהט, יזהיר אותנו הכאב שלא לעשות זאת שוב. כך לומדים היצורים החיים מהם האירועים וההתנסויות המזיקות לרקמות גופם ונמנעים מכך בעתיד. תודות לכאב הם גם מאפשרים לאיבר הפגוע מנוחה וריפוי.

גם מבחינה חברתית תורם הכאב, בכך שהוא מאפשר לאחרים בקבוצה ללמוד מכאבו של הפרט ולהימנע מהתנסויות דומות וכואבות.


הנה האופן שבו המוח מפרש כאב ולמה אנשים שונים מתפקדים אחרת בכאב (מתורגם):

http://youtu.be/I7wfDenj6CQ


כך פועלים משככי כאבים (מתורגם):

http://youtu.be/9mcuIc5O-DE?t=13s


ומה שמדהים הוא שהכאב אינו ישיר דווקא (מתורגם):

https://youtu.be/eakyDiXX6Uc

עם תוחלת חיים ממוצעת של 30 שנה וגיל 40, שבו נפטרים 50% מהחולים בה, סִיסְטִיק פִיבְּרוֹזִיס (Cystic fibrosis ובקיצור CF) היא מחלה קשה מאד.

מחלת הסיסטיק פיברוזיס אינה מידבקת ומשפיעה בעיקר על איברים כמו הריאות והלבלב, על בלוטות הזיעה, מערכת העיכול ועל מערכת המין. היא פוגעת בבלוטות הריר של הגוף ויוצרת ריר סמיך וצמיגי, הנוטה לחסום את המעברים והצינורות בגוף. כתוצאה ממנה מצטבר הריר הסמיך בחלקים שונים בגוף, ובמיוחד בריאות ובלבלב.

מה שמעניין ומבחינת אלוהים קצת לא צודק (...) הוא שהמחלה, שהרופאים קוראים לה בעברית לַיֶּפֶת כִּיסְתִית, היא מחלה תורשתית נפוצה מאד, שנוטה לפגוע בעיקר בלבנים.

זה קורה כי סיסטיק פיברוזיס מועברת בתורשה רצסיבית אוטוזומית. כלומר, הגן המקודד לחלבון הפגום נמצא על אחד מהכרומוזומים ה"רגילים" שלנו, כרומוזומים שאינם כרומוזומי המין X או Y, שנקראים כרומוזומים אוטוזומיים. הגן של CF הוא רצסיבי, שזה אומר שהמחלה מופיעה רק אצל אנשים שירשו שני גנים, אללים, פגומים, גם מאימם וגם מאביהם.

אצל אנשים הטרוזיגוטים, כלומר מי שהם נשאים מהורה אחד ותאיהם מכילים רק אלל אחד פגום, אין למחלה ביטוי של ממש.


על המחלה והמאמץ המטורף למצוא לה תרופה (עברית):

https://youtu.be/EZjVomw8SKM



חולת סיסטיק פיברוזיס צעירה המספרת על החיים עם המחלה (עברית):

https://youtu.be/JG1wI7i709k


מחלת הסיסטיק פיברוזיס:

https://youtu.be/4xxT5gQywpk


והאופן שבו איגוד סיסטיק פיברוזיס מנסה לסייע (עברית):

https://youtu.be/ZIkooUhb2es

נהוג לומר שארוחת הבוקר (Breakfast) היא הארוחה החשובה ביותר שלנו. כשאנו קמים בבוקר, הגוף שלנו עייף וצריך אנרגיה. ארוחת הבוקר נותנת לנו כוח וחיזוק, לקראת היום שמתחיל.

זאת בתנאי שהיא בריאה, כמובן. דגנים, למשל, ובמיוחד דגנים מלאים, הם מצויינים לארוחת בוקר שמטעינה את הגוף באנרגיה.

בארוחת הבוקר לא כדאי לאכול הרבה מתוק. במקומות שונים בעולם מתחילים את היום בארוחת בוקר מלאה סוכר, במאפים עתירי סוכר ופחמימות ו מעדנים רוויי מתיקות. איש לא ימליץ על ארוחת בוקר כזו וגם לא יעודד את האוכלים בשר מטוגן בארוחת הבוקר שלהם, מה שוודאי לא מזמין בריאות.

ודווקא מהים התיכון יצאה הבשורה לעולם. עם מרכיבים מנצחים מבחינה בריאותית, כמו ירקות טריים, שמן זית, גבינה, יוגורט, טחינה, לא פעם קטניות כמו פול או חומוס, טונה, הרבה לימון, פחות שומן רווי או בשר אדום וקינוח או מיץ עשויים מפירות טריים - ארוחת הבוקר במדינות הים התיכון נחשבות לבריאות ביותר בעולם. דיאטנים רבים ממליצים על מאכלים ים תיכוניים כאלה לאנשים המעוניינים בדיאטת בריאות.


על חשיבות ארוחת הבוקר:

https://youtu.be/vQ3XNgoa8U8


ארוחת הבוקר הים-תיכונית על שלל סגנונותיה נחשבת לבריאה ביותר ואפילו דיאטטית:

https://youtu.be/PPuj05ZQyc8


הצעות לארוחת בוקר בריאה? (עברית)

https://youtu.be/_zoMWdyopYQ


ועדיין - יש לא מעט הפתעות בארוחת בוקר כזו (עברית):

https://youtu.be/w8g6xWinrkk


בצפון אפריקה המציאו את השקשוקה:

https://youtu.be/618QsMaVXp8


השוואה בין מרכיבי ארוחת הבוקר במדינות שונות בעולם:

https://youtu.be/ry1E1uzPSU0


למה ארוחת הבוקר של אמריקאים רבים היא מתוקה?

https://youtu.be/YvbgE2eCgDY


גם בארגנטינה היא כזו (מתורגם):

https://youtu.be/-5Q9cKUWgAM


והאם ולמי ארוחת בוקר אנגלית היא טעימה?

https://youtu.be/3HL9TLH0uEM

סידן (Calcium) הוא החומר ההכרחי ביותר לבריאות העצמות בגופנו. בנוסף, הוא גם מווסת ומזרז תהליכים חשובים נוספים בגופנו.

הסידן מסייע ומחזק את העצמות שלנו. אם נאכל ממנו יתחזקו העצמות שלנו ונהיה יציבים ובריאים יותר. הסידן שומר גם על העצמות וגם על מבנה וחוזק השיניים שלנו.

העצמות אמנם זקוקות לעוד מרכיב חיוני כדי להיות חזקות, שהוא בוויטמין D. חשיבותו היא מעצם העובדה שהוא מסייע בספיגת הסידן ובבניית העצמות.

החלב מכיל סידן רב והרבה ממנו נספג בגוף כשאוכלים מוצרי חלב. אכילת מוצרי חלב תורמת הרבה סידן, שחסר פעמים רבות לגופנו. מומלץ לאכול מוצרי חלב, רצויים אף יותר מוצרי חלב מועשרים בסידן וגבינות קשות.

סידן וויטמין D נכללים במאכלים כמו חלב, יוגורט, טחינה, דגים כמו סלמון, טונה וסרדינים ובירקות ירוקים, דוגמת תרד, פטרוזיליה ועלי רוקט.

גם דגנים מועשרים מצויינים לבניית עצם וכך גם ביצים. אפילו מיץ תפוזים שידוע בוויטמין C שבו, נמכר כיום כשהוא מועשר בוויטמין D ובסידן.

מי שאינו צורך חלב מסיבות בריאות נוהגים לקבל את הסידן ממקורות אחרים, כמו כרוב וברוקולי, שיש בהם הרבה סידן.


כך תורם הסידן להתפתחות העצמות שלנו ולגדילה (מתורגם):

https://youtu.be/yJoQj5-TIvE


על הסידן ותפקידו בגוף:

https://youtu.be/9f_-AxN5JPc


החשיבות שבצריכת מוצרים עתירי קלציום:

https://youtu.be/xgtMaz9r2QE


ובחיוך על מוצרי החלב שמציעים את הסידן בשפע אבל לא פעם הופכים פגי תוקף (עברית):

http://youtu.be/1TMSF9-4pEE

עוד לפני המצאתם הרשמית של משקפי השמש במאה ה-20, השתמשו בעדשות כהות קיסרים רומיים, שצפו בעזרתם בגלדיאטורים, בשמש הקופחת. המטרה שלהם לא הייתה אופטית, לתיקון הראייה, אלא כדי למנוע סינוור מקרני השמש.

גם בסין העתיקה עשו שימוש בטכניקות דומות, אך כאן השימוש במשקפיים הכהות היה אחר מהשימוש שעשו בהם הרומים. בסין השתמשו בהם השופטים, כדי שלא להסגיר את רגשותיהם ולא לאפשר למעורבים במשפט, לראות את עיניהם.

הכל המתין למשקפי השמש האמיתיים ואלה אכן הגיעו בשנת 1929. היה זה סֶם פוֹסְטֶר (Sam Foster) האמריקאי, שהמציא את משקפי השמש המודרניים.

טייסים בשנות ה-30 החלו להשתמש במשקפי שמש קלות ואלגנטיות, שנודעו כ"משקפי טייסים" (Aviator Sunglasses). ממציא או לפחות יזם המשקפיים הללו היה טייס חיל האוויר האמריקאי בשם ג'ון מקריי. הוא רצה למנוע את פגיעת השמש, במהלך הטיסות, בראייה של הטייסים.

אחרי כמה שנים החלו גם כוכבי קולנוע ומוסיקה להשתמש במשקפיים כהות. הם עטו על עיניהם משקפי שמש כדי שלא להסתנוור מהפלאשים, מבזקי המצלמות של צלמי העיתונות הרבים שצילמו אותם לעיתונים.


הנה תולדות משקפי השמש:

https://youtu.be/dUOWzHBm0VU


כך התפתחו משקפי השמש לאורך השנים:

https://youtu.be/wwM9mnw4v4s


הנה משקפי הטייסים המקוריים משנות ה-30:

https://youtu.be/DTG4SjDFroA


ומי שהתאהבו די מהר במשקפי שמש היו הנשים:

https://youtu.be/eSNVK75cjSo

לעור שלנו יש שכבה חיצונית, קשה וחסינה למים. קוראים לה אפידרמיס. תפקיד האפידרמיס לשמור על גופנו מפגיעה ונזקים חיצוניים.

הדרמיס, השכבה האמצעית, מכילה את כלי הדם העדינים שמובילים דם ואת העצבים, שמאפשרים לנו לחוש תחושות וחום או קור מהעור.

השכבה הפנימית התחתונה של העור, מחברת את העור לשרירים שנמצאים מתחתיו.


הנה סרטון שמלמד על העור שעל גופנו (עברית):

http://youtu.be/EKWNp6W9Z04


והסבר רפואי של דוקטור לרפואה סינית על העור (עברית):

http://youtu.be/L6eqlXqOulY?t=24s

דוקטור דוליטל היה פעם אחת הדמויות הספרותיות האהובות על ילדים. הוא היה וטרינר שדיבר בשפת החיות ובעידן שלפני גיבורי העל וההארי פוטרים לסוגיהם, הוא היה דמות מעוררת השראה.

אבל לא רבים יודעים שלידתו של הווטרינר שידע את שפת החיות וראשיתו של הספר המפורסם על דוקטור דוליטל, הן במכתבים ששלח חייל אנגלי בשם יו לופטינג לילדיו, בזמן מלחמת העולם הראשונה.

בהפוגות מהקרבות נהג לופטינג לשבת בחפירות ולהמציא סיפורים קצרים, שאותם ישלח לילדיו במכתבים - הכל כדי לתקשר איתם ולשעשע אותם. הרי החדשות מהחזית היו או מזעזעות או סתם משעממות לילדים קטנים והוא היה בתוך המלחמה, משועמם ולא עושה דבר, או אם לדייק עושה מעט מאד, "do little" במשך שעות ארוכות, וללא רעיונות אחרים לספר לילדיו.

הדימיון עבד אצלו שעות נוספות ולאחר המלחמה לופטינג גיבש את הסיפורים הללו לספר הראשון על דוקטור דוליטל.


הנה פתיח סדרת האנימציה שהוקדשה לד"ר דוליטל:

https://youtu.be/7M10vrVShwU


מתוך סרט על הדוקטור המבין חיות:

https://youtu.be/R4oa83eCUCI


שיר על דוקטור דוליטל:

https://youtu.be/CAcZrWPnVv8


וקצת ממשרד החיוך:

https://youtu.be/CJ9NyCHxjN0

היפוכונדרים (Hypochonders) הם אנשים שעסוקים ומוטרדים לא פעם בפחד שהם סובלים ממחלה קשה. לרוב ההיפוכונדר מבסס את הפחד הזה על פירוש לא נכון של תסמינים שונים בגוף וסימני התנהגות. יכולים להתרחש שינויים במידת החרדה אצל ההיפוכונדרים, אבל לרוב יש אצלם מידה גבוהה של חרדה ממחלות. לעיתים החרדה הזו היא ממחלה של מישהו קרוב ולאו דווקא אצלם.

חרדת הבריאות אצל ההיפוכונדרים מביאים אולם לעיסוק כפייתי בבריאותם. כך יכולים כל התנהגות, תחושה פיזית או תגובה של הגוף, להתפרש כסימן לכך שהם אכן חולים במחלה פנימית שלא מגלים אותה.

לא פעם מביא העיסוק הבלתי-פוסק במחלה ש"המציאו" ההיפוכונדרים לפגיעה בחיי היום-יום שלהם ואף למצוקה קשה, שמביא הפחד מהמחלה האיומה והנסתרת שהרופאים לא מאבחנים לדעתם כראוי. טענות, כעס ותסכול כלפי הרופא שלא מאשר בדיקות נחוצות לדעת ה"חולה" נפוצים מאד בקרבם. למען ההגינות צריך לציין שהיו גם מקרים בהם פטרו אנשים כהיפוכונדרים ולהסוף הסתבר שהם צדקו והרופאים הם שלא איתרו את המחלה.. או במילים אחרות "זה שאתה היפוכונדר, זה לא אומר שאתה לא חולה.."

לא פעם מתנהג ההיפוכונדר כחולה לכל דבר. מנטילת תרופות לא נחוצות ועד הימנעות מפעילויות בשל "המחלה", ביצוע בדיקות לא הכרחיות ואף התבודדות "בשל הצורך להחלים"..

המושג "היפוכונדריה" בא מהשפה היוונית, בה פירוש המלה "היפו" היה מתחת, ו"כונדרוס" הוא סחוס. הסיבה היא שביוון העתיקה יוחסו בטעות כאבים בלתי מוסברים לסחוס של קשת הצלעות.


הנה מחלת ההיפוכנדריה:

http://youtu.be/P1JYF9OimO4?t=39s


ההיפוכונדר הכי מוצלח בטלוויזיה שלנו היה יורם:

http://youtu.be/TwroeIgmUto


קדימון לקומדיה צרפתית על היפוכונדר מצחיק:

http://youtu.be/yRm_5pOj2M8


ופרומו לסדרה על היפוכונדרים שמקבלים טיפול:

http://youtu.be/iTFa-cHOwiY

הליכון הכושר (Treadmill) משמש בימינו בכל חדרי הכושר ואצל מתאמנים בבית הפרטי. הוא משמש כאמצעי כושר חיובי ובריא ורבים מתאמנים עליו באופן יומיומי. אך לא כולם מודעים לכך שמה שעם הזמן השתנה לאביזר פופולרי ובריא, החל את דרכו בעבר דווקא כמכשיר... עינויים.

כן, את דרכו החל ההליכון דווקא כמכשיר ענישה וכלי שליטה בבתי כלא. הסיפור שמאחורי המכשיר שידוע היום כאביזר בריאותי מתחיל במאה ה-19 באנגליה ומגולל היסטוריה מרתקת של שינוי ייעוד ומשמעות חברתית.

בשנת 1818 המציא המהנדס וארכיטקט האנגלי ויליאם קיוביט (William Cubitt) מכשיר שכונה "גלגל הדריכה" (Treadwheel) או "גלגל ההליכה" (Treadmill). בניגוד להליכון המודרני שבו המשטח נע תחת רגלי המתאמן וללא מסך או אפשרות להאזין למוסיקה, המכשיר הזה פעל בעיקרון הפוך - האסירים דרכו על מדרגות קבועות על גלגל ענק, וכך הניעו אותו בכוח שריריהם.

למעשה, הם נאלצו לטפס ללא הפסקה על מדרגות שלא הובילו לשום מקום.

קיוביט פיתח את המכשיר במיוחד עבור בית הכלא בריקסטון (Brixton Prison) בלונדון, כחלק ממדיניות הענישה שהייתה מקובלת בתקופה הוויקטוריאנית. הרעיון היה לשלב עבודה קשה ומייגעת עם מה שנחשב אז כתרומה לחברה. האסירים נדרשו לדרוך על הגלגל בין 6 ל-10 שעות ביום, והאנרגיה המכנית שהם הפיקו שימשה לטחינת תבואה, לשאיבת מים או לפעולות תעשייתיות אחרות.

אנקדוטה מעניינת היא שאוסקר ויילד (Oscar Wilde), הסופר האירי המפורסם, נאלץ לעבוד על גלגל הדריכה בזמן מאסרו בכלא רדינג (Reading Gaol) בשנים 1895-1897. הוא תיאר את החוויה כ"עינוי מתמשך" שגרם לו לכאבים עזים. ויילד כתב על כך ביצירתו המפורסמת "בלדת כלא רדינג" (The Ballad of Reading Gaol), שהפכה לאחת העדויות הספרותיות החשובות על תנאי הכליאה הויקטוריאניים.

העבודה הייתה מפרכת. ההערכה היא שאסירים טיפסו מרחק שווה ערך לכ-2,400 מטרים ביום, והתנועה המונוטונית גרמה לכאבי שרירים קשים, פציעות ולעתים אף למוות במקרים של אסירים חלשים במיוחד. למרות הביקורת ההולכת וגוברת, השימוש בגלגלי הדריכה התפשט ברחבי אנגליה, וב-1840 כבר היו כ-109 גלגלים כאלה בשימוש בבתי כלא ברחבי המדינה.

פרט מפתיע הוא שהרשויות באנגליה היו כה מרוצות מהמכשיר עד שב-1823 העניקו לקיוביט מדליית זהב על המצאתו "המועילה", מהחברה המלכותית לעידוד האמנויות (Royal Society of Arts). זאת למרות שכבר אז היו קולות שהשוו את המכשיר למכשיר עינויים מימי הביניים.

עם הזמן, השימוש במכשיר לצורכי ענישה הלך ודעך. הביקורת הציבורית על האכזריות שבשימוש במכשיר גברה, ובשנת 1902 בוטל סופית השימוש בגלגל הדריכה בבתי הכלא הבריטיים. אולם בעוד גלגל הדריכה העונשי נעלם, הרעיון של מכשיר המדמה הליכה קיבל חיים חדשים בתחום אחר לגמרי.

בתחילת המאה ה-20 החלו להופיע גרסאות ראשוניות של הליכונים למטרות רפואיות. אחד הראשונים תועד בפטנט משנת 1913, אם כי ישנם ספקות היסטוריים לגבי זהותו המדויקת של הממציא. הליכונים אלו היו רחוקים מאוד מההליכונים החשמליים של ימינו, אך סימנו את תחילת השינוי בתפיסה.

סיפור מרתק נוסף קשור בטייס המפורסם אלברט צ'נדלר (Albert Chandler). זה היה בשנת 1946, כשצ'נדלר, שהיה טייס מסחרי, פיתח הליכון ביתי פשוט כדי לשמור על כושרו בזמנים שנתקע בבתי מלון בערים שונות בזמן מזג אוויר סוער. המצאתו הייתה אחת הגרסאות הראשונות של הליכון נייד לשימוש ביתי.

בהדרגה, ההליכון התפתח והפך למכשיר כושר פופולרי, במיוחד אחרי שהרופא האמריקאי רוברט ברוס (Robert Bruce) פיתח בשנות ה-60 של המאה ה-20 פרוטוקול אימון על הליכון לבדיקת מחלות לב, הידוע עד היום כ"פרוטוקול ברוס" (Bruce Protocol).

המהפכה האמיתית הגיעה בשנת 1968, כאשר ד"ר קנת קופר (Kenneth Cooper) פרסם את ספרו "אירוביקס", שהדגיש את חשיבות האימון האירובי לבריאות הלב וכלי הדם. הפופולריות של אימונים אירוביים, יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית של הליכונים חשמליים בשנות ה-70, הפכו את ההליכון למכשיר הכושר הפופולרי והנמכר ביותר בעולם.

ההליכון המודרני של ימינו הוא מכשיר מתוחכם המצויד במסכי מגע, חיישנים מתקדמים, תוכניות אימון מותאמות אישית ואפילו אפשרויות שילוב מציאות רבודה. ההליכון עבר מטמורפוזה מלאה, מכלי עינויים לסמל של אורח חיים בריא.

מדהים איך מכשירים יכולים לעבור שינוי בתפקידם ובמשמעותם החברתית לאורך השנים, ובמקרה זה כיצד טכנולוגיה שנועדה להעניש במאמצים קשים וסבל הפכה לכלי המקדם בריאות וחיים ארוכים יותר.


הנה הליכון בפעולה: (ללא מילים)

https://youtu.be/dtf4OwqjBC4


תיאור של הליכון כושר מקצועי:

https://youtu.be/LZd5WpuxItE


איך לרוץ וללכת נכון על ההליכון? (עברית)

https://youtu.be/j-L2WXm_2bk


כך ההליכון שימש בעבר לענישת אסירים (מתורגם):

https://youtu.be/Al-30Z-aH8M


מה עדיף - ריצה או הליכה? (עברית)

https://youtu.be/_4booxeYVCA


קליפ ההליכונים המפורסם של להקת OK GO היצירתית:

http://youtu.be/dTAAsCNK7RA


והיתרונות הגדולים של ההליכה על הליכון:

https://youtu.be/LVfgR9wNNbE?long=yes

כאב הפנטום, או כאב רפאים, הוא כאב שחשים קטועי איברים בחלק של איבר שנקטע. זוהי תופעה מוזרה שכן האדם חש בה כאב באיבר שאינו קיים יותר. כאבי הפנטום הם תופעה כה נפוצה בקרב קטועי איברים, עד שהחוקרים מעריכים שמעל 70 אחוזים מקטועי האיברים חשים בכאבי פנטום בעוצמות שונות.

ברוב המקרים כאבי הפנטום הם תחושות ללא כאב. הופעת כאבי פנטום גם לא תלוייה באופן שבו איבד האדם את האיבר הקטוע. חלק מהאנשים חשים את האיבר במקום שבו היה בגוף וחלקם יכולים לחוש טבעת, צמיד, או אביזר אחר שהיה על האיבר הקטוע.

כאבי פנטום נגרמים בשל שינויים במערכת העצבים שבאו בעקבות הקטיעה. שינויים אלו מטעים את המוח וגורמים לו לפרש את האותות העצביים באופן שגוי. האדם חווה את התחושות כאילו קיים או כואב לו האיבר שכבר אינו קיים.

הטיפול בכאב פנטום הוא בתרופות משככות כאבים ובשיטה טיפולית הנקראת "שיטת המראה".


הנה סרטון שמדבר על תופעת כאב הפנטום:

http://youtu.be/o4FZtE-Lz2U?t=1m11s


התמודדות רפואית עם כאב פנטום ברגל קטועה, בעזרת "שיטת המראה", בה רואה המטופל רגל מדומה במראה. הזזת הגפה הבריאה, מסבירה למוח שהאיבר אינו קיים עוד:

http://youtu.be/YL_6OMPywnQ


וכתבת טלוויזיה על כאב הפנטום (עברית):

https://youtu.be/KD7ilIRTYgc?long=yes