שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו שעמום ואיך הוא הניע את האנושות?
טולסטוי קרא לו "תשוקה לתשוקה" ומרטין היידגר כינה אותו "לימבו של ריקנות". אנחנו נמלטים ובורחים ממנו כל העת, אבל האם השעמום (Boredom) הוא באמת רגש כל כך שלילי ובעייתי?
ראשית, השעמום אינו ייחודי לאנושות. אצל חתולים, כלבים ובקרב קופים דמויי אדם הוא נצפה במחקר פעמים רבות.
שעמום אצל האדם הוא רגש או תחושה אנושית אוניברסלית שכולנו מכירים היטב. זה אותו ריק פנימי שמורגש כאשר שום דבר לא מצליח לעורר בנו עניין או התרגשות. חוקרים מגדירים את השעמום הזה כמצב תודעתי של חוסר גירוי או חוסר עניין בסביבה המיידית שלנו והוא מלווה לרוב בתחושת אי-נוחות ורצון לשנות את המצב הנוכחי.
שעמום יכול להיווצר כתוצאה מפעילות חדגונית או מחסור בגירויים. הוא עלול גם להיות תוצאה של מצב בו היכולת של אדם עולה על דרישות הפעילות שבה הוא עוסק, כלומר עבודה שהיא משמעותית מתחת לכישוריו ויכולותיו.
#תולדות השעמום
השעמום הוא רגש שנתפס כשלילי ורבים רואים בו מילה חדשה, או מעין קונספט שנולד והוכר בציבור כשפרצה "המהפכה התעשייתית", עת נולד הזמן הפנוי. אז המילה, לפחות באנגלית, אולי נולדה רק באמצע המאה ה-19, אבל זמן פנוי היה קיים גם לפניה.
על כתובת מהמאה ה-3 לספירה, שנחשפה בעיר האיטלקית בנוונוטו מתנוססת ברכה לקונסול הקמפני מרקליאנוס, שבאמצעות ארגון של קרבות גלדיאטורים הוא הציל את העם מהשיעמום האינסופי.
במאה ה-19, השעמום האנושי מתחזק. זה קורה כשהמהפכה התעשייתית מייצרת מעמד חדש ועצום של עובדים בבתי חרושת. הם עובדים על פסי ייצור ועוסקים במשך שעות ארוכות במלאכה מונוטונית ומשעממת ביותר. כשאתה עושה פעולה זהה כל חייך, יום אחרי יום במשך שעות כה רבות, הניכור והשעמום הופכים קשים מנשוא.
בהמשך מצטרף השעמום המשרדי לשעמום התעשייתי, בחסות הבירוקרטיה הצומחת. כאן נדבקים בשעמום גם עובדי המשרד הרבים, שמצטרפים לכוח העבודה ומלאכתם אולי פחות פיזית אך לא פחות משעממת.
חוקי חינוך החובה שנולדים באותם ימים בארצות מתועשות מצמיחים את בתי הספר לכלל האוכלוסייה. עימם נולד גם השעמום החינוכי, המהווה עבור רבים את חלק מחוויות הילדות המרכזיות שלהם.
באותם ימים של המאה ה-19 נוצרות בכל השפות באירופה מילים חדשות המביעות שעמום. לאוצר המילים האנגלי, למשל, מתווספת המילה Boredom, כמקבילה ל-Ennui הצרפתי.
המאה ה-20 תוסיף למעגל השעמום את הנשים. בחציה הראשון רובן עדיין לא עובדות ומי מהן שזוכות להגשים את החלום האמריקאי מסוגרות בביתן, כשהן מוקפת במכשירים חשמליים. בזכות אותם חידושים טכנולוגיים מצטמצמת משמעותית העבודה היומיומית והזמן הפנוי שלהן חושף את עקרות הבית לחוויה חדשה - השעמום הפרברי. השעמום זה, אגב, יהפוך לאחד המאיצים החשובים של המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60.
שנות ה-80 של המאה הקודמת יצרפו עוד אוכלוסיה לעידן השעמום וזהו השעמום התאגידי. לאנשים רבים, יצירתיים או יזמים ברוחם, יימאס לעבוד כשכירים, בתאגיד גדול ומשעמם. חלקם הגדל והולך יתמלא אומץ ויחפש או יקים בעצמו את חברות הסטארטאפ החדשות, שייצרו בתורן את האינטרנט ואת מהפכת המידע החדשה.
פסיכולוגית, האדישות או האפתיה חודרות לתודעה, בעת שאדם חש שדבר לא מעניין אותו ואין לו שום דבר משמעותי לעשותו. לרבים מאיתנו מוכר הביטוי החיצוני של השעמום. מדובר בדרך כלל בירידה בתנועתיות, שכיבה על הספה או המיטה, או ישיבה ארוכה וחסרת תנועה, כשלא פעם מתלווה אליה בהייה בדבר מה או בחפץ או מראה מסוים מהחלון.
תחושות שכיחות אצל אנשים משועממים הן פסיביות, חוסר סיפוק, עצבות, הערכה עצמית נמוכה ואף בדידות.
#הצד המדעי של השעמום
הפסיכולוג תומס גוץ (Thomas Goetz) הגדיר שעמום כ"מצב של מתח שבו האדם מודע לריקנות של פעילותו הנוכחית". זה מסביר את התחושה אצל רבים שעל אף שיש לנו אינטרנט, סמארטפון, רשתות חברתיות, משחקי מחשב, נטפליקס, טאבלטים וטלוויזיות חכמות, השיעמום עדיין מקיף אותנו ולא מראה שום כוונה להיעלם.
המדענים מזהים מספר סוגים של שעמום:
שעמום אדיש (indifferent boredom) - כשאנו לא מוצאים עניין בשום דבר.
שעמום קליברציה (calibrating boredom) - כשאנחנו ממתינים למשהו.
שעמום חיפוש (searching boredom) - כשאנו משתוקקים לגירוי חדש.
שעמום תגובתי (reactant boredom) - כשחשים כלואים במצב לא רצוי.
הפסיכיאטר המפורסם ויקטור פרנקל כתב שאובדן התכלית אצל האדם המודרני בעל האמצעים, יביא אותו לסבול מתחושת סתמיות וחוסר משמעות שהוא כינה "ריק קיומי". השעמום, לפי פרנקל, הוא הסימפטום הראשי שלה.
במקרים רבים השעמום עלול להיות עוד יותר הרסני. מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין שעמום כרוני לבין התנהגויות סיכון, התמכרויות, דיכאון, חרדה ואפילו אובדנות. בני נוער שמרבים להשתעמם באופן תכוף נוטים יותר להתנסות בסמים ואלכוהול. מבוגרים החווים שעמום בעבודה סובלים מירידה משמעותית בפרודוקטיביות, יצירתיות וסיפוק בחיים.
לשעמום קשר הדוק לשימוש בסמים, לשתיית אלכוהול, אכילה מופרזת, פנייה להימורים ועוד. הנטייה להשתעמם במהירות היא ככל הנראה תכונת אופי, המתחברת לצורך בסיפוקים מיידיים, להפרעות קשב וריכוז, נטייה לדיכאון, התנהגות התמכרותית או אפילו לאלימות. אדם שסובל משעמום קיצוני, כזה הנמשך זמן רב, עלול אף למצוא את עצמו מאבד את שפיות דעתו.
#למה השעמום הוא גם טוב?
קיים צד אחר למטבע ובימינו נוטים לראות בשעמום גם דבר טוב. יש רבים שרואים בו את המנוע הסמוי שמאחורי הקידמה האנושית. יתכן שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום הוא ליצור בנו דחף להכיר את סביבתנו, מה שישפר את התנאים להישרדות טובה יותר ולמניעת קיבעון, כלומר ימנע מאיתנו להיתקע ללא התקדמות ובמצב לא טוב.
לא מעט חוקרים בתחום הפסיכולוגיה גורסים שהשעמום מאפשר לאדם לגלות מה מעניין אותו וגורם לו הנאה ובכך הוא מפתח דמיון, יצירתיות, תחושת אוטונומיה ויכולת להסתמך על עצמו ועל יכולתיו שלו.
היסטוריונים ופילוסופים כמו ברטרנד ראסל (Bertrand Russell) טענו שהשעמום הוא אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר מאחורי הקידמה האנושית. במסה המפורסמת שלו "בשבח הבטלה", ראסל טען שהשעמום דוחף אותנו לחפש דרכים חדשות להפיג אותו, ובכך מוביל ליצירתיות פורצת דרך.
אברהם מאסלו (Abraham Maslow), אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, הסביר שרק לאחר שסיפקנו את צרכינו הבסיסיים אנו מתחילים לחוות שעמום. הוא שמדרבן אותנו לחפש משמעות עמוקה יותר.
הפילוסוף מרטין היידגר (Martin Heidegger) ראה בשעמום הזדמנות לחשיבה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הקיום.
#דוגמאות להצלחות שנולדו משעמום
דוגמאות מההיסטוריה מראות איך השעמום הניע המצאות פורצות דרך. בלייז פסקל (Blaise Pascal), המתמטיקאי הצרפתי הדגול, כתב פעם: "כל צרות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדרו לבדו". השעמום דחף את איזק ניוטון (Isaac Newton) לגלות את חוקי התנועה והכבידה בזמן שהוסגר לביתו בתקופת מגפת הדבר ב-1665–1666.
במאה ה-20, חוקרים גילו שמוח הנמצא במצב "מנוחה", כלומר לא מבצע פעילות ממוקדת, פעיל מאוד ברשת עצבית הקרויה "רשת ברירת המחדל" (Default Mode Network). רשת זו מאפשרת לנו לחלום בהקיץ, לפתור בעיות באופן לא מודע ולחבר רעיונות בצורה יצירתית.
היצירתיים שבנו יכולים להעיד שאין כמו מקלחת טובה לרעיונות חדשים או פתרונות לדברים שמטרידים אותנו...
סטיב ג'ובס (Steve Jobs) הדגיש את חשיבות הריק והפשטות בחיים, תפיסה שהשפיעה על גישתו לעיצוב ולחדשנות. גם אלברט איינשטיין (Albert Einstein) דיבר על ערך זמן החשיבה והשהות, אם כי הציטוט "השעמום הוא שער לאין סוף אפשרויות" מיוחס לעתים קרובות לדמויות שונות ומקורו המדויק אינו ברור.
במחקר משנת 2013 של ד"ר סנדי מאן (Sandi Mann) ועמיתיה, משתתפים שנדרשו לבצע פעילות משעממת לפני ניסוי יצירתיות הפגינו רעיונות יצירתיים יותר מאלה שביצעו פעילות מעניינת. השעמום, מסתבר, מכריח את המוח לחפש גירויים פנימיים כשאין גירויים חיצוניים.
בעידן הדיגיטלי שלנו, השעמום הפך למצרך נדיר. הטלפונים החכמים מספקים גירוי מיידי בכל רגע של אי-נוחות. מומחים מזהירים שאנו מאבדים את היכולת להיות משועממים – ועמה את היתרונות היצירתיים שהשעמום מביא.
אולי בעולם של הסחות דעת אינסופיות, היכולת לחוות שעמום היא בעצמה מיומנות חיונית שעלינו לטפח. כפי שאמר הסופר ניל גיימן (Neil Gaiman): "שעמום הוא המצב שבו המוח מתחיל לספר לעצמו סיפורים כדי להעסיק את עצמו".
הנה הסבר של השעמום:
https://youtu.be/CaG5XjyWc8c
הפסיכולוגיה מסבירה למה השעמום הוא רגש חשוב:
https://youtu.be/K710qprgtjo
בחיוך - הנה מה שעושים אנשים משועממים במשרד:
https://youtu.be/4Yk0Wz38G-Q
להתבונן מהחלון - לפעמים השעמום הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם (מתורגם):
https://youtu.be/8lz-qrVUecE
ההומור המטורף של חיפה, שחשה So low לעומת תל אביב הסוערת... (עברית)
https://youtu.be/qpB9ruSD2Uc
הרעיונות המבריקים שיכול להוליד השעמום (מתורגם):
https://youtu.be/c73Q8oQmwzo?long=yes
ומדוע השעמום הוא טוב לנו:
https://youtu.be/LKPwKFigF8U?long=yes
מחשבות נודדות
טולסטוי קרא לו "תשוקה לתשוקה" ומרטין היידגר כינה אותו "לימבו של ריקנות". אנחנו נמלטים ובורחים ממנו כל העת, אבל האם השעמום (Boredom) הוא באמת רגש כל כך שלילי ובעייתי?
ראשית, השעמום אינו ייחודי לאנושות. אצל חתולים, כלבים ובקרב קופים דמויי אדם הוא נצפה במחקר פעמים רבות.
שעמום אצל האדם הוא רגש או תחושה אנושית אוניברסלית שכולנו מכירים היטב. זה אותו ריק פנימי שמורגש כאשר שום דבר לא מצליח לעורר בנו עניין או התרגשות. חוקרים מגדירים את השעמום הזה כמצב תודעתי של חוסר גירוי או חוסר עניין בסביבה המיידית שלנו והוא מלווה לרוב בתחושת אי-נוחות ורצון לשנות את המצב הנוכחי.
שעמום יכול להיווצר כתוצאה מפעילות חדגונית או מחסור בגירויים. הוא עלול גם להיות תוצאה של מצב בו היכולת של אדם עולה על דרישות הפעילות שבה הוא עוסק, כלומר עבודה שהיא משמעותית מתחת לכישוריו ויכולותיו.
#תולדות השעמום
השעמום הוא רגש שנתפס כשלילי ורבים רואים בו מילה חדשה, או מעין קונספט שנולד והוכר בציבור כשפרצה "המהפכה התעשייתית", עת נולד הזמן הפנוי. אז המילה, לפחות באנגלית, אולי נולדה רק באמצע המאה ה-19, אבל זמן פנוי היה קיים גם לפניה.
על כתובת מהמאה ה-3 לספירה, שנחשפה בעיר האיטלקית בנוונוטו מתנוססת ברכה לקונסול הקמפני מרקליאנוס, שבאמצעות ארגון של קרבות גלדיאטורים הוא הציל את העם מהשיעמום האינסופי.
במאה ה-19, השעמום האנושי מתחזק. זה קורה כשהמהפכה התעשייתית מייצרת מעמד חדש ועצום של עובדים בבתי חרושת. הם עובדים על פסי ייצור ועוסקים במשך שעות ארוכות במלאכה מונוטונית ומשעממת ביותר. כשאתה עושה פעולה זהה כל חייך, יום אחרי יום במשך שעות כה רבות, הניכור והשעמום הופכים קשים מנשוא.
בהמשך מצטרף השעמום המשרדי לשעמום התעשייתי, בחסות הבירוקרטיה הצומחת. כאן נדבקים בשעמום גם עובדי המשרד הרבים, שמצטרפים לכוח העבודה ומלאכתם אולי פחות פיזית אך לא פחות משעממת.
חוקי חינוך החובה שנולדים באותם ימים בארצות מתועשות מצמיחים את בתי הספר לכלל האוכלוסייה. עימם נולד גם השעמום החינוכי, המהווה עבור רבים את חלק מחוויות הילדות המרכזיות שלהם.
באותם ימים של המאה ה-19 נוצרות בכל השפות באירופה מילים חדשות המביעות שעמום. לאוצר המילים האנגלי, למשל, מתווספת המילה Boredom, כמקבילה ל-Ennui הצרפתי.
המאה ה-20 תוסיף למעגל השעמום את הנשים. בחציה הראשון רובן עדיין לא עובדות ומי מהן שזוכות להגשים את החלום האמריקאי מסוגרות בביתן, כשהן מוקפת במכשירים חשמליים. בזכות אותם חידושים טכנולוגיים מצטמצמת משמעותית העבודה היומיומית והזמן הפנוי שלהן חושף את עקרות הבית לחוויה חדשה - השעמום הפרברי. השעמום זה, אגב, יהפוך לאחד המאיצים החשובים של המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60.
שנות ה-80 של המאה הקודמת יצרפו עוד אוכלוסיה לעידן השעמום וזהו השעמום התאגידי. לאנשים רבים, יצירתיים או יזמים ברוחם, יימאס לעבוד כשכירים, בתאגיד גדול ומשעמם. חלקם הגדל והולך יתמלא אומץ ויחפש או יקים בעצמו את חברות הסטארטאפ החדשות, שייצרו בתורן את האינטרנט ואת מהפכת המידע החדשה.
פסיכולוגית, האדישות או האפתיה חודרות לתודעה, בעת שאדם חש שדבר לא מעניין אותו ואין לו שום דבר משמעותי לעשותו. לרבים מאיתנו מוכר הביטוי החיצוני של השעמום. מדובר בדרך כלל בירידה בתנועתיות, שכיבה על הספה או המיטה, או ישיבה ארוכה וחסרת תנועה, כשלא פעם מתלווה אליה בהייה בדבר מה או בחפץ או מראה מסוים מהחלון.
תחושות שכיחות אצל אנשים משועממים הן פסיביות, חוסר סיפוק, עצבות, הערכה עצמית נמוכה ואף בדידות.
#הצד המדעי של השעמום
הפסיכולוג תומס גוץ (Thomas Goetz) הגדיר שעמום כ"מצב של מתח שבו האדם מודע לריקנות של פעילותו הנוכחית". זה מסביר את התחושה אצל רבים שעל אף שיש לנו אינטרנט, סמארטפון, רשתות חברתיות, משחקי מחשב, נטפליקס, טאבלטים וטלוויזיות חכמות, השיעמום עדיין מקיף אותנו ולא מראה שום כוונה להיעלם.
המדענים מזהים מספר סוגים של שעמום:
שעמום אדיש (indifferent boredom) - כשאנו לא מוצאים עניין בשום דבר.
שעמום קליברציה (calibrating boredom) - כשאנחנו ממתינים למשהו.
שעמום חיפוש (searching boredom) - כשאנו משתוקקים לגירוי חדש.
שעמום תגובתי (reactant boredom) - כשחשים כלואים במצב לא רצוי.
הפסיכיאטר המפורסם ויקטור פרנקל כתב שאובדן התכלית אצל האדם המודרני בעל האמצעים, יביא אותו לסבול מתחושת סתמיות וחוסר משמעות שהוא כינה "ריק קיומי". השעמום, לפי פרנקל, הוא הסימפטום הראשי שלה.
במקרים רבים השעמום עלול להיות עוד יותר הרסני. מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין שעמום כרוני לבין התנהגויות סיכון, התמכרויות, דיכאון, חרדה ואפילו אובדנות. בני נוער שמרבים להשתעמם באופן תכוף נוטים יותר להתנסות בסמים ואלכוהול. מבוגרים החווים שעמום בעבודה סובלים מירידה משמעותית בפרודוקטיביות, יצירתיות וסיפוק בחיים.
לשעמום קשר הדוק לשימוש בסמים, לשתיית אלכוהול, אכילה מופרזת, פנייה להימורים ועוד. הנטייה להשתעמם במהירות היא ככל הנראה תכונת אופי, המתחברת לצורך בסיפוקים מיידיים, להפרעות קשב וריכוז, נטייה לדיכאון, התנהגות התמכרותית או אפילו לאלימות. אדם שסובל משעמום קיצוני, כזה הנמשך זמן רב, עלול אף למצוא את עצמו מאבד את שפיות דעתו.
#למה השעמום הוא גם טוב?
קיים צד אחר למטבע ובימינו נוטים לראות בשעמום גם דבר טוב. יש רבים שרואים בו את המנוע הסמוי שמאחורי הקידמה האנושית. יתכן שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום הוא ליצור בנו דחף להכיר את סביבתנו, מה שישפר את התנאים להישרדות טובה יותר ולמניעת קיבעון, כלומר ימנע מאיתנו להיתקע ללא התקדמות ובמצב לא טוב.
לא מעט חוקרים בתחום הפסיכולוגיה גורסים שהשעמום מאפשר לאדם לגלות מה מעניין אותו וגורם לו הנאה ובכך הוא מפתח דמיון, יצירתיות, תחושת אוטונומיה ויכולת להסתמך על עצמו ועל יכולתיו שלו.
היסטוריונים ופילוסופים כמו ברטרנד ראסל (Bertrand Russell) טענו שהשעמום הוא אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר מאחורי הקידמה האנושית. במסה המפורסמת שלו "בשבח הבטלה", ראסל טען שהשעמום דוחף אותנו לחפש דרכים חדשות להפיג אותו, ובכך מוביל ליצירתיות פורצת דרך.
אברהם מאסלו (Abraham Maslow), אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, הסביר שרק לאחר שסיפקנו את צרכינו הבסיסיים אנו מתחילים לחוות שעמום. הוא שמדרבן אותנו לחפש משמעות עמוקה יותר.
הפילוסוף מרטין היידגר (Martin Heidegger) ראה בשעמום הזדמנות לחשיבה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הקיום.
#דוגמאות להצלחות שנולדו משעמום
דוגמאות מההיסטוריה מראות איך השעמום הניע המצאות פורצות דרך. בלייז פסקל (Blaise Pascal), המתמטיקאי הצרפתי הדגול, כתב פעם: "כל צרות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדרו לבדו". השעמום דחף את איזק ניוטון (Isaac Newton) לגלות את חוקי התנועה והכבידה בזמן שהוסגר לביתו בתקופת מגפת הדבר ב-1665–1666.
במאה ה-20, חוקרים גילו שמוח הנמצא במצב "מנוחה", כלומר לא מבצע פעילות ממוקדת, פעיל מאוד ברשת עצבית הקרויה "רשת ברירת המחדל" (Default Mode Network). רשת זו מאפשרת לנו לחלום בהקיץ, לפתור בעיות באופן לא מודע ולחבר רעיונות בצורה יצירתית.
היצירתיים שבנו יכולים להעיד שאין כמו מקלחת טובה לרעיונות חדשים או פתרונות לדברים שמטרידים אותנו...
סטיב ג'ובס (Steve Jobs) הדגיש את חשיבות הריק והפשטות בחיים, תפיסה שהשפיעה על גישתו לעיצוב ולחדשנות. גם אלברט איינשטיין (Albert Einstein) דיבר על ערך זמן החשיבה והשהות, אם כי הציטוט "השעמום הוא שער לאין סוף אפשרויות" מיוחס לעתים קרובות לדמויות שונות ומקורו המדויק אינו ברור.
במחקר משנת 2013 של ד"ר סנדי מאן (Sandi Mann) ועמיתיה, משתתפים שנדרשו לבצע פעילות משעממת לפני ניסוי יצירתיות הפגינו רעיונות יצירתיים יותר מאלה שביצעו פעילות מעניינת. השעמום, מסתבר, מכריח את המוח לחפש גירויים פנימיים כשאין גירויים חיצוניים.
בעידן הדיגיטלי שלנו, השעמום הפך למצרך נדיר. הטלפונים החכמים מספקים גירוי מיידי בכל רגע של אי-נוחות. מומחים מזהירים שאנו מאבדים את היכולת להיות משועממים – ועמה את היתרונות היצירתיים שהשעמום מביא.
אולי בעולם של הסחות דעת אינסופיות, היכולת לחוות שעמום היא בעצמה מיומנות חיונית שעלינו לטפח. כפי שאמר הסופר ניל גיימן (Neil Gaiman): "שעמום הוא המצב שבו המוח מתחיל לספר לעצמו סיפורים כדי להעסיק את עצמו".
הנה הסבר של השעמום:
https://youtu.be/CaG5XjyWc8c
הפסיכולוגיה מסבירה למה השעמום הוא רגש חשוב:
https://youtu.be/K710qprgtjo
בחיוך - הנה מה שעושים אנשים משועממים במשרד:
https://youtu.be/4Yk0Wz38G-Q
להתבונן מהחלון - לפעמים השעמום הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם (מתורגם):
https://youtu.be/8lz-qrVUecE
ההומור המטורף של חיפה, שחשה So low לעומת תל אביב הסוערת... (עברית)
https://youtu.be/qpB9ruSD2Uc
הרעיונות המבריקים שיכול להוליד השעמום (מתורגם):
https://youtu.be/c73Q8oQmwzo?long=yes
ומדוע השעמום הוא טוב לנו:
https://youtu.be/LKPwKFigF8U?long=yes
