שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי התזמורת הצועדת?
תזמורת צועדת (Marching band) או תזמורת צעידה, היא תזמורת שהנגנים בה מנגנים בהליכה. התזמורות מסוג זה משתתפות בעיקר בטקסים ואירועים חגיגיים, כמו תהלוכות, מצעדים והכתרות.
התזמורות הצועדות מנגנות לא מעט מרשים, שירים צבאיים מנוגנים שנועדו להלהיב את החיילים, לנסוך בהם אומץ ולהגדיל את המוטיבציה להילחם.
המארשים הללו נולדו כשהמלחינים התאימו את המוסיקה שכתבו כך שתחקה את תנועות החיילים. כך הם יצרו את מה שהפך לצורה המקובלת של המארש.
במקור נוגנו המארשים הללו לפני הקרב ובעיתות מלחמה. הם כללו אז בעיקר קטעי תיפוף עם כלי בודד שאילתר או כמה כלים שאילתרו כל אחד בתורו.
אם עד המאה ה-16 הנגנים שיננו אותם בעל-פה, החלו אז לכתוב את המארשים הללו בתווים. מאז החלו להיווצר מארשים רבים, שתזמורות רבות מנגנות מהן.
הנה התזמורת הצועדת מנגנת את מארש הכוכבים והפסים של ארצות הברית:
https://youtu.be/FBklceHey7A
שלל תזמורות צעידה מתחרות ביניהן במקוריות ובביצועים:
https://youtu.be/gHElcJVdoas
תזמורת צה"ל צועדת:
https://youtu.be/Gkb1cEYk7XA
תזמורת הצעידה המדהימה שמנגנת ועושה את הליכת הירח של מייקל ג'קסון:
https://youtu.be/1hYWLZLgrR8
ותזמורת הצעידה שעושה את הוואי 5-0 ושוכחת לצעוד:
https://youtu.be/6xVt0F8wCDc
מה זה מארש?
מארש (March) הוא קטע מוסיקה קצבי שמטרתו ללוות צעידה במצעד צבאי או חגיגי.
המארש במקור הוא סוג של מוסיקה שימושית, כלומר מוסיקה שנוצרה למטרה מוגדרת, במקרה הזה לצעידה. לרוב מבצעת אותו תזמורת צעידה, הכוללת בעיקר כלי הקשה וכלי נשיפה וצועדת לקצב המארש.
לעתים מדובר בתזמורת שאינה צועדת. אך מכיוון שמטרת המארש בדרך כלל ללוות את קצב צעידת ה"שמאל-ימין", המשקל המוסיקלי שלו יהיה כמעט תמיד בקצב זוגי של 4/4 או במשקל המקביל 2/4, מה שנקרא א-לה ברווה (alla breve), כלומר "על החצי".
#תולדות המארש
מקור המארשים בקטעי תיפוף של תוף בודד או כמה תופים, שנוגנו בקצב לפני הקרב, כדי להלהיב את החיילים ולעודד אותם להילחם.
לאחר שעד אז מנגינות המארש היו מקומיות, במאה ה-16 החלו לכתוב את המארשים הללו בתווים ולהפיץ אותם בדפוס שהומצא באותן שנים.
החל מהתקופה הקלאסית ובואכה התקופה הרומנטית, מלחינים החלו לשלב מארשים ביצירותיהם הגדולות, כמו סונטות וסימפוניות ואף יותר באופרות שכתבו.
בשיא התקופה הרומנטית, עד לשלהי המאה ה-19, התפתחו כלי הנשיפה יותר ויותר והמארשים הפכו נפוצים יותר ויותר.
במאה ה-20, המארשים הפכו צורה מוסיקלית מבוססת של ממש ומלחינים כותבים יותר ויותר מארשים לתזמורות גדולות.
בימינו מנוגנים המארשים בעיקר באירועים חגיגיים, כמו מצעדים, תהלוכות והכתרות של מלכים ומנהיגים.
הנה סיפורו של מארש צה"ל (עברית):
https://youtu.be/K-sFtVfCrXw
מארש כמו צבאי במצעד מחאה ברחובות ת"א:
https://youtu.be/Yp1gd-1rp5M
ומארש שמילותיו נכתבו על ידי המשורר נתן אלתרמן (עברית):
http://youtu.be/FkfF4B6Q-fc
מתי מתקיימים חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון?
החל מהמאה ה-20 אין למלכי בריטניה כל כוח פוליטי. בניגוד למלכים ההיסטוריים של המונרכיה, מלכים שיצאו למלחמות, חוקקו חוקים והחליטו החלטות שהעם רעד למשמע דבריהם, אין לבית המלוכה הבריטי של היום שום משמעות מדינית או פוליטית של ממש.
אבל גם אם במאה ה-21 משמעות משפחת המלוכה הבריטית היא סמלית בלבד, העם הבריטי עדיין מוקיר את הסמל של משפחת המלוכה ורובו גאה בכך שבריטניה היא עדיין מונרכיה. במונרכיה הזו יש לא מעט עניין ברכילות על בית המלוכה ולא פחות בקיטורים על אורח חייהם העשיר והמפונק.
אבל דבר אחד מוסכם על כולם. טקס החלפת משמר המלכה הוא הטקס רב הרושם וההדר של ארמון המלוכה הבריטי. הטקס הוא באמת חילופי משמרות שומרי ארמון בקינגהם. אפשר היה לעשות אותו בשקט, אבל כאחת הערים המתויירות ביותר בעולם, נהנית לונדון להציגו גם היום בפני מיליוני התיירים שבאים לבקרה.
השומרים של משמר המלכה כפופים באופן מסורתי למלכה. יש בהם ייצוג נאמן של חלקים ואזורים שונים באנגליה ובמדינות האימפריה הבריטית כולה. הם נמנים על יחידות צבאיות שכפופות למלך או המלכה המכהנים.
מדי משמר המלכה המרהיבים הם מדיו המסורתיים של הצבא הבריטי. מהיותם מאד לא שימושיים ובולטים מדי בשטח, במאה השנים האחרונות הם לא בשימוש הצבא, אלא רק אצל משמר המלכה, הייצוגי והמצטלם כל כך.
בשעות החלפת המשמר צועדים חיילי המשמר המחליף בסגנון מלכותי ורב-רושם מארמון סיינט ג'יימס, שבו שוכנים מגוריהם, אל עבר ארמון בקינגהם, ביתה של המלכה. הם צועדים במשך כחצי שעה בליווי של תזמורת צבאית מסורתית. כשמגיעה קבוצת השומרים החדשה אל פתח ארמון בקינגהם הם מבצעים את טקס חילופי המשמר עצמו.
בטקס מצדיעים קציני המשמר זה לזה וברוב הדר צועדים החיילים ומחליפים אלו את אלו. בסופו של החילוף מתמקמת קבוצת החיילים החדשה במקומות ומתחילה לשמור על הארמון, בעוד שהקבוצה המוחלפת צועדת ברוב רושם והדר, בחזרה מרחבת ארמון בקינגהם אל עבר ארמון סנט ג'יימס.
אלפי התיירים שצופים בטקס בכל יום הם ההוכחה לסקרנות שיש בעולם סביב הטקס הזה, שריד לעבר מפואר ולתרבות שכמעט ואין היום בעולם.
למגיעים ללונדון לא כדאי לפספס את חווית הצפייה בטקס חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון, אשר מתקיימים מדי יום בשעה 11:30 בעונת הקיץ ופעם ביומיים בעונת החורף. חשוב לציין כי המקום עמוס תיירים ורצוי להקדים על מנת לתפוס מקום ממנו ניתן לראות טוב.
הנה חילופי המשמר בארמון באקינגהם בלונדון:
http://youtu.be/1-s26lBcu_M
לא תמיד זה מצליח...
https://youtu.be/cqmG5JWLRag
ובחיוך - מתיחת חייל המשמר המתעצבן:
https://youtu.be/D3ksCweagmc
מי היו עולי הרגל לירושלים?
בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.
העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.
באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.
העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.
אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.
העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.
רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.
הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):
http://youtu.be/ceN6siiP6pQ
מתי נולדה העדלאידע?
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
מה היו צעדות המוות בשואה?
בשנת 1945, לקראת תום המלחמה ורגע לפני התבוסה הנאצית, החיילים הנאצים ברחו מהצבא הרוסי המתקרב. עם חיסול מחנות הריכוז וההשמדה, ארגן הגסטפו בריחה. חיילי הגסטפו שפעלו, הוציאו את היהודים שהצליחו לשרוד עד הסוף, אל צעדות המוות (Death marches).
שיא החורף, קור כלבים, בכל יום 25 קילומטר. בצעדות אלה צעדו היהודים ללא אוכל ושתייה. כדי לשתות ליקקו הניצולים את השלג. רק להחזיק מעמד.
כך הלכו למרחקים של עשרות רבות של קילומטרים בכל יום. רבים מהם קרסו, מחולשה ומרעב קיצוני, כל זאת בזמן שהחיילים הנאציים שצועדים איתם אוכלים ושותים כרצונם. הנאצים לא הסתירו מהם את העובדה שלצעדות הללו אין מטרה גיאוגרפית בשבילם. רק שימותו.
כך צעדו שיירות האסירים בצעדות המוות האימתניות, למרחקים גדולים, תחת שמירה ופגיעה כבדה של הגסטפו ובתנאים לא-אנושיים.
באחת מצעדות המוות הללו נרצח מי שהיה באותה תקופה אלוף העולם הצעיר בתולדות האיגרוף, המתאגרף היהודי ויקטור פרץ. הוא נורה על ידי חייל נאצי, לאחר שחמק מהטור והביא לחבריו הצועדים מזון שראה ליד הדרך.
הנה סיפור מצעדי המוות מפי הניצולות (עברית):
https://youtu.be/EHLQNEwoBzw
על צעדת המוות הראשונה של יהודי חלם, בשנת 1939, הרבה לפני הפתרון הסופי (עברית):
https://youtu.be/MTmN-VXmhKc
ועדויות ניצולים על צעדות המוות (עברית):
https://youtu.be/4et9HkQZVOM?long=yes
תזמורת צועדת (Marching band) או תזמורת צעידה, היא תזמורת שהנגנים בה מנגנים בהליכה. התזמורות מסוג זה משתתפות בעיקר בטקסים ואירועים חגיגיים, כמו תהלוכות, מצעדים והכתרות.
התזמורות הצועדות מנגנות לא מעט מרשים, שירים צבאיים מנוגנים שנועדו להלהיב את החיילים, לנסוך בהם אומץ ולהגדיל את המוטיבציה להילחם.
המארשים הללו נולדו כשהמלחינים התאימו את המוסיקה שכתבו כך שתחקה את תנועות החיילים. כך הם יצרו את מה שהפך לצורה המקובלת של המארש.
במקור נוגנו המארשים הללו לפני הקרב ובעיתות מלחמה. הם כללו אז בעיקר קטעי תיפוף עם כלי בודד שאילתר או כמה כלים שאילתרו כל אחד בתורו.
אם עד המאה ה-16 הנגנים שיננו אותם בעל-פה, החלו אז לכתוב את המארשים הללו בתווים. מאז החלו להיווצר מארשים רבים, שתזמורות רבות מנגנות מהן.
הנה התזמורת הצועדת מנגנת את מארש הכוכבים והפסים של ארצות הברית:
https://youtu.be/FBklceHey7A
שלל תזמורות צעידה מתחרות ביניהן במקוריות ובביצועים:
https://youtu.be/gHElcJVdoas
תזמורת צה"ל צועדת:
https://youtu.be/Gkb1cEYk7XA
תזמורת הצעידה המדהימה שמנגנת ועושה את הליכת הירח של מייקל ג'קסון:
https://youtu.be/1hYWLZLgrR8
ותזמורת הצעידה שעושה את הוואי 5-0 ושוכחת לצעוד:
https://youtu.be/6xVt0F8wCDc
מארש (March) הוא קטע מוסיקה קצבי שמטרתו ללוות צעידה במצעד צבאי או חגיגי.
המארש במקור הוא סוג של מוסיקה שימושית, כלומר מוסיקה שנוצרה למטרה מוגדרת, במקרה הזה לצעידה. לרוב מבצעת אותו תזמורת צעידה, הכוללת בעיקר כלי הקשה וכלי נשיפה וצועדת לקצב המארש.
לעתים מדובר בתזמורת שאינה צועדת. אך מכיוון שמטרת המארש בדרך כלל ללוות את קצב צעידת ה"שמאל-ימין", המשקל המוסיקלי שלו יהיה כמעט תמיד בקצב זוגי של 4/4 או במשקל המקביל 2/4, מה שנקרא א-לה ברווה (alla breve), כלומר "על החצי".
#תולדות המארש
מקור המארשים בקטעי תיפוף של תוף בודד או כמה תופים, שנוגנו בקצב לפני הקרב, כדי להלהיב את החיילים ולעודד אותם להילחם.
לאחר שעד אז מנגינות המארש היו מקומיות, במאה ה-16 החלו לכתוב את המארשים הללו בתווים ולהפיץ אותם בדפוס שהומצא באותן שנים.
החל מהתקופה הקלאסית ובואכה התקופה הרומנטית, מלחינים החלו לשלב מארשים ביצירותיהם הגדולות, כמו סונטות וסימפוניות ואף יותר באופרות שכתבו.
בשיא התקופה הרומנטית, עד לשלהי המאה ה-19, התפתחו כלי הנשיפה יותר ויותר והמארשים הפכו נפוצים יותר ויותר.
במאה ה-20, המארשים הפכו צורה מוסיקלית מבוססת של ממש ומלחינים כותבים יותר ויותר מארשים לתזמורות גדולות.
בימינו מנוגנים המארשים בעיקר באירועים חגיגיים, כמו מצעדים, תהלוכות והכתרות של מלכים ומנהיגים.
הנה סיפורו של מארש צה"ל (עברית):
https://youtu.be/K-sFtVfCrXw
מארש כמו צבאי במצעד מחאה ברחובות ת"א:
https://youtu.be/Yp1gd-1rp5M
ומארש שמילותיו נכתבו על ידי המשורר נתן אלתרמן (עברית):
http://youtu.be/FkfF4B6Q-fc
החל מהמאה ה-20 אין למלכי בריטניה כל כוח פוליטי. בניגוד למלכים ההיסטוריים של המונרכיה, מלכים שיצאו למלחמות, חוקקו חוקים והחליטו החלטות שהעם רעד למשמע דבריהם, אין לבית המלוכה הבריטי של היום שום משמעות מדינית או פוליטית של ממש.
אבל גם אם במאה ה-21 משמעות משפחת המלוכה הבריטית היא סמלית בלבד, העם הבריטי עדיין מוקיר את הסמל של משפחת המלוכה ורובו גאה בכך שבריטניה היא עדיין מונרכיה. במונרכיה הזו יש לא מעט עניין ברכילות על בית המלוכה ולא פחות בקיטורים על אורח חייהם העשיר והמפונק.
אבל דבר אחד מוסכם על כולם. טקס החלפת משמר המלכה הוא הטקס רב הרושם וההדר של ארמון המלוכה הבריטי. הטקס הוא באמת חילופי משמרות שומרי ארמון בקינגהם. אפשר היה לעשות אותו בשקט, אבל כאחת הערים המתויירות ביותר בעולם, נהנית לונדון להציגו גם היום בפני מיליוני התיירים שבאים לבקרה.
השומרים של משמר המלכה כפופים באופן מסורתי למלכה. יש בהם ייצוג נאמן של חלקים ואזורים שונים באנגליה ובמדינות האימפריה הבריטית כולה. הם נמנים על יחידות צבאיות שכפופות למלך או המלכה המכהנים.
מדי משמר המלכה המרהיבים הם מדיו המסורתיים של הצבא הבריטי. מהיותם מאד לא שימושיים ובולטים מדי בשטח, במאה השנים האחרונות הם לא בשימוש הצבא, אלא רק אצל משמר המלכה, הייצוגי והמצטלם כל כך.
בשעות החלפת המשמר צועדים חיילי המשמר המחליף בסגנון מלכותי ורב-רושם מארמון סיינט ג'יימס, שבו שוכנים מגוריהם, אל עבר ארמון בקינגהם, ביתה של המלכה. הם צועדים במשך כחצי שעה בליווי של תזמורת צבאית מסורתית. כשמגיעה קבוצת השומרים החדשה אל פתח ארמון בקינגהם הם מבצעים את טקס חילופי המשמר עצמו.
בטקס מצדיעים קציני המשמר זה לזה וברוב הדר צועדים החיילים ומחליפים אלו את אלו. בסופו של החילוף מתמקמת קבוצת החיילים החדשה במקומות ומתחילה לשמור על הארמון, בעוד שהקבוצה המוחלפת צועדת ברוב רושם והדר, בחזרה מרחבת ארמון בקינגהם אל עבר ארמון סנט ג'יימס.
אלפי התיירים שצופים בטקס בכל יום הם ההוכחה לסקרנות שיש בעולם סביב הטקס הזה, שריד לעבר מפואר ולתרבות שכמעט ואין היום בעולם.
למגיעים ללונדון לא כדאי לפספס את חווית הצפייה בטקס חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון, אשר מתקיימים מדי יום בשעה 11:30 בעונת הקיץ ופעם ביומיים בעונת החורף. חשוב לציין כי המקום עמוס תיירים ורצוי להקדים על מנת לתפוס מקום ממנו ניתן לראות טוב.
הנה חילופי המשמר בארמון באקינגהם בלונדון:
http://youtu.be/1-s26lBcu_M
לא תמיד זה מצליח...
https://youtu.be/cqmG5JWLRag
ובחיוך - מתיחת חייל המשמר המתעצבן:
https://youtu.be/D3ksCweagmc
בדתות רבות נהוגה העליה לרגל למקומות הקדושים. ביהדות החל מנהג העלייה לרגל לבית המקדש בסוף תקופת הבית הראשון. בתקופת הבית השני הוא הפך למנהג פופולרי בציבור היהודי.
העלייה לרגל לירושלים פירושה הגעה לבית המקדש בירושלים ולטקסים שנערכו בו באחד משלושת הרגלים, 3 חגים שבהם נהוג היה לעלות לבית המקדש, כולל חג הסוכות וחג הפסח.
באותה תקופה הייתה ציפייה דתית מכל יהודי, לעלות לבית המקדש לפחות פעם בשנה.
העלייה לרגל הייתה עבור היהודי משאת נפש. חלק מהיהודים, במיוחד העניים והרחוקים מירושלים, נהגו לחסוך ולהתאמץ במשך שנים רבות, עד שהגיעו לעלייה לרגל אל בית המקדש.
אמנם לפי המקרא רק גברים היו מחוייבים במצווה אבל למעשה העולים לרגל עלו בדרך כלל כמשפחה, קהילה או אפילו יישוב שלם שעלה למקדש.
העולים לרגל הביאו לבית המקדש מתנות מהיבול ומהמיקנה, לכוהנים וללוויים. הם האזינו לשירת הלוויים, חזו בעבודת הכוהנים, הקריבו קורבנות וגם אכלו מהם.
רוב העולים לרגל עלו לירושלים בחג הסוכות, עם סיום העבודות החקלאיות והאסיף ולפני ההתחלה של העונה החקלאית החדשה.
הנה דרך עולי הרגל בירושלים העתיקה (עברית):
http://youtu.be/ceN6siiP6pQ
צעדות
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
בשנת 1945, לקראת תום המלחמה ורגע לפני התבוסה הנאצית, החיילים הנאצים ברחו מהצבא הרוסי המתקרב. עם חיסול מחנות הריכוז וההשמדה, ארגן הגסטפו בריחה. חיילי הגסטפו שפעלו, הוציאו את היהודים שהצליחו לשרוד עד הסוף, אל צעדות המוות (Death marches).
שיא החורף, קור כלבים, בכל יום 25 קילומטר. בצעדות אלה צעדו היהודים ללא אוכל ושתייה. כדי לשתות ליקקו הניצולים את השלג. רק להחזיק מעמד.
כך הלכו למרחקים של עשרות רבות של קילומטרים בכל יום. רבים מהם קרסו, מחולשה ומרעב קיצוני, כל זאת בזמן שהחיילים הנאציים שצועדים איתם אוכלים ושותים כרצונם. הנאצים לא הסתירו מהם את העובדה שלצעדות הללו אין מטרה גיאוגרפית בשבילם. רק שימותו.
כך צעדו שיירות האסירים בצעדות המוות האימתניות, למרחקים גדולים, תחת שמירה ופגיעה כבדה של הגסטפו ובתנאים לא-אנושיים.
באחת מצעדות המוות הללו נרצח מי שהיה באותה תקופה אלוף העולם הצעיר בתולדות האיגרוף, המתאגרף היהודי ויקטור פרץ. הוא נורה על ידי חייל נאצי, לאחר שחמק מהטור והביא לחבריו הצועדים מזון שראה ליד הדרך.
הנה סיפור מצעדי המוות מפי הניצולות (עברית):
https://youtu.be/EHLQNEwoBzw
על צעדת המוות הראשונה של יהודי חלם, בשנת 1939, הרבה לפני הפתרון הסופי (עברית):
https://youtu.be/MTmN-VXmhKc
ועדויות ניצולים על צעדות המוות (עברית):
https://youtu.be/4et9HkQZVOM?long=yes
