שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם שולי הפנינים?
הפנינים היקרות, שנוצרות בתוך צדפות במעמקי הים, היו ונשארו מאבני החן המבוקשות ביותר לתכשיטים.
שולי הפנינים (Pearl divers) היו בעלי מקצוע שעד שנות ה-50 של המאה הקודמת נהגו לצלול ולחפש אחרי צדפות שמכילות פנינים כאלה. רובם היו אנשים עניים וצללו ללא ציוד צלילה. הם סמכו על נשימה ארוכה במיוחד, שהחזיקה אותם או אותן במעמקים, תוך חיפוש הצדפות. כשאזל האוויר מריאותיהם, הם היו עולים אל פני המים, עם או בלי הצדפות הנחשקות עם הפנינים.
ביפן למשל, זו מסורת בת לפחות 5,000 שנה. נשים שנקראו שם "אמה" (Ama) היו צוללות ומלקטות את הצדפות עם הפנינים וגם לא מעט צדפות למאכל שנמכרו בשווקים. כדי למצוא את הצדפות הללו, הן היו צוללות לעומק של 20 מטרים.
בעידן בו הכל מתבסס על מכשירים וציוד משוכלל, הולך ונעלם המקצוע הזה. כיום מרבית שולי הפנינים אינם פעילים עוד, אם בשל צלילה מקצועית עם בלוני חמצן ואם בשל חוות פנינים גדולות, בהן מגדלים פנינים באיכות ובגדלים מדהימים.
וכך, הולכות ומתמעטות הפנינים הטבעיות ששלייתן מהמים היא מסוכנת וקשה. כיום מרבית הפנינים החדשות הינן מלאכותיות, כאלה שגודלו בחוות לגידול פנינים.
כך מספר דולה הפנינים מאיחוד האמירויות על עבודתו מתחת למים:
https://youtu.be/WyicXuQ9k_4
על שולי הפנינים המעולים של אוסטרליה:
http://youtu.be/V6vuBvglndw
ה"אמה" - דולות הפנינים היפניות:
https://youtu.be/GDsslEE8S7E
עוד משולות הפנינים של יפאן, שעדיין צוללות כדי לשלות פנינים:
http://youtu.be/oPgf-ALl_Y8?t=6s
האופרה הידועה "דולי הפנינים" של ביזה שנכתבה עליהם:
https://youtu.be/M0IbU5xznfQ
וסרטון מקסים המלווה את שולי הפנינים של דובאיי בעבודתם:
https://youtu.be/TGPH_op_LrQ?long=yes
מהי הצלילה?
צלילה (Diving) היא פעילות מרתקת המאפשרת לבני אדם לחקור את עולם המים התת-ימי, עולם שהיה סגור בפנינו במשך מרבית ההיסטוריה האנושית. היא מהווה חיבור בין טכנולוגיה, כושר גופני וסקרנות אנושית, ומשלבת בתוכה היבטים של עבודה מקצועית לצד תחביב מרגש.
הצלילה מלווה את האנושות עוד מימי קדם. לפני כ-7,000 שנים, תושבי יפן העתיקה כבר צללו לאיסוף פנינים, אצות ומזון ימי. תרבויות חופיות באזור הים התיכון והים האדום פיתחו שיטות צלילה פרימיטיביות, כאשר בני אדם למדו לעצור את נשימתם ולצלול לעומקים מוגבלים. בעת העתיקה, צוללים שימשו גם למטרות צבאיות, כמו בחיל הים של אלכסנדר הגדול שהשתמש בצוללים לפגיעה בספינות אויב.
המפנה הגדול בתחום הצלילה התרחש במאה ה-20, כאשר ז'אק קוסטו (Jacques Cousteau) ואמיל גאניאן (Émile Gagnan) המציאו ב-1943 את מכשיר הסקובה המודרני - הווסת הפנאומטי שאפשר לצוללים לנשום מתחת למים באמצעות מכלי אוויר דחוס. המצאה זו פתחה את הדרך לצלילה ספורטיבית ומקצועית כפי שאנו מכירים אותה היום.
כיום, הצלילה מתחלקת למספר סוגים עיקריים. הצלילה החופשית (Free Diving) מתבססת על עצירת נשימה ללא ציוד נשימה, הצלילה הטכנית (Technical Diving) כוללת שימוש בציוד מתקדם לצלילה ארוכה או עמוקה במיוחד, וצלילת הסקובה (SCUBA - Self-Contained Underwater Breathing Apparatus) שהיא הנפוצה ביותר, המאפשרת שהייה ממושכת מתחת למים בעזרת מכלי אוויר.
הצלילה כתחום עיסוק מקצועי מקיפה מגוון רחב של תפקידים. צוללים מסחריים עובדים בתעשיות הנפט והגז, בתחזוקת מתקנים ימיים, בבנייה תת-ימית ובתיקון ספינות. צוללים מדעיים חוקרים את הסביבה הימית, אוספים דגימות ומבצעים ניסויים מתחת למים. צוללי חילוץ והצלה מסייעים באסונות ימיים, ואילו צוללים צבאיים מבצעים משימות ביטחוניות מגוונות. מדריכי צלילה מלמדים את הציבור הרחב את אמנות הצלילה ומלווים תיירים באתרי צלילה מרהיבים ברחבי העולם.
אנקדוטה מעניינת היא סיפורו של ג'ון בנט (John Bennett), שצלל לעומק של 330 מטר ב-2001, שיא שנחשב בלתי אפשרי קודם לכן. הוא בילה ימים שלמים בדקומפרסיה, תהליך שבו הגוף מסתגל בהדרגה ללחץ המים הפוחת בעת העלייה, כדי למנוע מחלת דקומפרסיה מסוכנת.
כתחביב, הצלילה הפכה לפופולרית מאוד עם מיליוני חובבים ברחבי העולם. היא מציעה הזדמנות לחקור שוניות אלמוגים צבעוניות, אתרי טביעות ספינות היסטוריות, ולפגוש בעלי חיים ימיים מרהיבים. אתרים כמו האי קוזומל (Cozumel) במקסיקו, האיים המלדיביים (Maldives) או הים האדום בישראל ומצרים נחשבים ליעדי צלילה מהמובילים בעולם.
למרות הפופולריות שלה, הצלילה דורשת הכשרה יסודית וציוד מתאים. ארגונים בינלאומיים כמו פאדי (PADI) ונאוי (NAUI) מציעים קורסי הסמכה בדרגות שונות, מצלילה בסיסית ועד לצלילה טכנית מתקדמת. הציוד הבסיסי כולל מסכה, סנפירים, חליפת צלילה, מכל אוויר, ווסת ואפוד ציפה.
בעידן הדיגיטלי, הצלילה השתלבה גם עם טכנולוגיה מתקדמת. מחשבי צלילה חכמים מנטרים את עומק הצלילה, זמן השהייה במים ומחשבים את זמני הדקומפרסיה הבטוחים. מצלמות עמידות במים מאפשרות לצלמים לתעד את החוויה התת-ימית המרהיבה ולשתף אותה עם העולם.
קורס צלילה הוא המפתח האמיתי לתחביב (ללא מילים):
https://youtu.be/rbVekNwowro
צלילה אל ספינה טבועה (עברית):
https://youtu.be/NMi_yZBOJYg
בואו לצלול עם צוללן (ללא מילים):
https://youtu.be/mYlKk-jJyN8
לוחמי הצלילה של ישראל (עברית):
https://youtu.be/TEF2vPmLi1o
על הצוללים צלילה חופשית (עברית):
https://youtu.be/ORmKn8jBXXE?long=yes
בואו לצלילה ב-360 מעלות:
https://youtu.be/v64KOxKVLVg?qr=yes
ועוד צלילה בתלת ממד:
http://youtu.be/2OzlksZBTiA?qr=yes
איפה צדים דגים בעזרת חנית?
דיג בחנית (spearfishing) הוא צורת דיג מסובכת וקשה ללמידה. אנשים שדגים בעזרת חנית או צלצל יורדים אל מתחת לפני המים וצדים את הדג בנעיצת חנית.
בין המיומנים שבדייגי החניתות נמצאים אנשי הבג'או (Bajau) של בורניאו. דייגים אלה נמנים על קהילה שכולה חיה על פני האוקיינוס ואוכלת מהציד שמביאים ציידי החניתות מהים. הם צוללים בנשימה אחת למספר דקות ושבים בדרך כלל עם דג ביד.
ראייתם המעולה מתחת למים מאפשרת להם לצוד דגים על ידי הטלת חנית מהירה ומדויקת. חלקם יצרו מעין רובה שמתיז את החנית הזו בכוח אל הציד.
הם לא הוותיקים ביותר בתחום. האבוריג'ינים באוסטרליה דגים כך כבר אלפי שנים. גם בהוואי ובפיליפינים שיטת דיג זו רווחת מאד.
הנה דייגי החנית האבוריג'ינים של אוסטרליה:
https://youtu.be/6RTiGmnMvvU
"צועני הים" של הבג'או הם צוללנים מדהימים ודייגים מעולים בחנית ובאותו רובה מים פשוט שהם יצרו לעצמם:
https://youtu.be/lxX1YwvUInw
ניסיון לדוג כמוהם הוא לא קל:
https://youtu.be/jzvQPLVQpSA
נדרשת יכולת צלילה ארוכה כדי לדוג כך:
https://youtu.be/T3fOf5YZI-Q
וסרט תיעודי על הדיג בחנית וחייהם של "צועני הים":
https://youtu.be/D6ND6iEM4eY?long=yes
איך פועל פעמון הצלילה?
אם הוא אטום מכל צדדיו ויורד ישר אל תוך הים, פעמון הצלילה לוכד את האוויר שבתוכו, על אף שיש לו פתח בתחתיתו. כיס האוויר שנוצר בו, הוא זה שמאפשר לאדם או האנשים שבתוכו לנשום, כל עוד יש בו חמצן.
כך עבד פעמון הצלילה הקדום, שהיה בשימוש כבר בימי היוונים הקדמונים. פיתוחים מתקדמים יותר חיברו לפעמון הצלילה מכל של אוויר מרוכז, שאפשר לחדש את האוויר ובכך להקנות זמן שהייה גדול יותר במעמקי הים.
הנה ניסוי שתוכלו לעשות בעצמכם ומדגים בעזרת כוס ונייר מגולגל, שלא צריך שום טכנולוגיה בשביל לנסות את פעמון הצלילה:
https://youtu.be/kduxp1Rsaik
תוכלו גם לעשות (אבל בזהירות ועם מבוגר אחראי בסביבתכם), כמו הבחור שירד לצלילה עם פעמון צלילה מאולתר:
https://youtu.be/8AAeiri8i64
ורכב צלילה שהמסכה שלו מתבססת ככל הנראה על עקרון פעמון הצלילה:
https://youtu.be/KnyxP2u9Aps
מה עושה הצולל או הצוללן?
מבחינה לשונית צוללן הוא איש צוות בצוללת, אך בשפה השגורה קוראים כך ל"צולל", שהוא מי שעוסק בצלילה מתחת למים.
יש צוללים שעושים זאת כספורט או כתחביב ונהנים מצפיה בשוניות האלמוגים היפות שמתחת למים. ישנם צוללים העוסקים בצלילה כמקצוע והם לרוב מבצעים עבודות תת-ימיות, כלומר עבודות שנעשות מתחת למים.
הצלילה התפתחה כבר אלפי שנים, אך רק במאה האחרונה היא הפכה נפוצה עד כדי הצטרפות של מליוני חובבים לקורסים לצלילה והפיכת הצלילה לתחביב נפוץ באתרי נופש, בכל העולם.
הנה סרטון קצרצר על ההיסטוריה של הצלילה:
https://youtu.be/eOco-UKquOE
זה מה שהצוללן רואה מתחת למים:
https://youtu.be/0rqcigdJi3o?t=2m26s
קורס צלילה בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/rF-YJbnVryo
התנסות בצלילה וירטואלית:
https://youtu.be/MxiUiteLXLk?qr=yes
וילדים צוללים (עברית):
https://youtu.be/A0wAqR0vYkg?long=yes
מהו פעמון צלילה ולמה הוא משמש?
פעמון צלילה הוא מתקן קדום שאיפשר צלילה של בני אדם אל עומק המים. מאז ועד היום משתמשים בפעמון הצלילה, בעיקר לצורך ביצוע של משימות שונות על קרקעית הים. פעמוני צלילה מורדים באמצעות מנוף ולרוב מספיק החלל שבהם לאדם אחד לפחות. האוויר הדרוש לנשימה לאדם מספיק לרוב למשך הזמן הדרוש לביצוע המשימה וחישובי הזמן הללו מאפשרים תכנון של פעמוני צלילה בגודל הדרוש. פעמוני הצלילה בנויים ממתכת כדי שישקלו הרבה וכך יורד הפעמון, שמשקלו הסגולי גבוה משל המים, למטה בכוח המשיכה.
העיקרון המדעי שעליו מתבססים פעמוני הצלילה הוא שכלי קיבול שמוכנס למים לוכד את האוויר שבו אם הוא אטום מכל צדדיו, גם כשיש בו פתח בצידו התחתון. בכתבי אריסטו הוא מציין שאלכסנדר הגדול פיתח פעמון צלילה פשוט לצרכי הצבא שלו. ידוע גם פיתוח של פעמוני צלילה בסין הקדומה בשנות ה-200 לפני הספירה. במאה ה-17 פותחו שוב פעמוני צלילה ובהמשך נוסף גם צינור, שמחובר לחביות עם אוויר דחוס, ושימש לאספקת אוויר לפעמון.
הנה קטע קצר מסרט מצויר שמציג את פעמון הצלילה הפשוט ביותר:
http://youtu.be/BO4LryuobIs?t=1m3s
מבט על תא צלילה מתחת למים - מבחוץ ומבפנים:
http://youtu.be/znWIyqJBeMM
על החיים בתוך פעמון צלילה גדול:
http://youtu.be/cilbzXtuOPc?t=7s
ופעמון צלילה אישי שבו יכול לרדת צוללן אחד:
http://youtu.be/Inqh9BhqJMU?t=6s
מהם גלגולי השם "נאוטילוס" ולמה שימש בהיסטוריה?
נאוטילוס (Nautilus) היה שמה של הצוללת של קפטן נמו בספר המפורסם "20,000 מיל מתחת למים", של הסופר הצרפתי ז'ול ורן.
הספר מספר על עלילותיו של קפטן נמו והצוללת שלו, נאוטילוס, בחיפוש אחרי "עצם ענקי" שהטביע אניות גדולות בים. העצם הזה, אגב, היה הנאוטילוס עצמה, שפגעה במספר ספינות, אחת בטעות והאחרות - לאחר שהתקיפו אותה.
הצוללת הספרותית של קפטן נמו נקראה על שם הצוללת הראשונה אי-פעם, שתוכננה ב-1799 על ידי רוברט פולטון והיתה עשויה מצלעות עץ שצופו בלוחות נחושת. הצוללת הזו נבנתה בהסכמתו של נפוליאון בונפרטה, לאחר סירובים רבים של ממשלת צרפת שאליה פנה הממציא.
הצוללת הראשונה הזו, אגב, נקראת על שם בעל חיים ימי, שיש לו קונכייה סלילית וכמה זרועות קצרות והוא מהקונכיות היחידות ששרדו מתקופת הדינוזאורים.
בשלב מסוים נראה שהשם הופך לשם קבוע לחדשנות בצוללות, כי גם הצוללת של יוברט וילקינס שניסתה לחצות תחת הקוטב ב-1931 נקראה כך וגם הצוללת הגרעינית הראשונה שנכנסה לשירות הצבא האמריקאי בשנת 1958 ונקראה "נאוטילוס".
הנה קטע מסרט מ-1954, שהתבסס על הספר:
https://youtu.be/eSiuDXTMj_A
הצוללת הגרעינית הראשונה באמריקה "נאוטילוס":
https://youtu.be/1Bmgk3WlkCE
ודגם של נאוטילוס של ז'ול ורן, שבנו באולפני דיסני:
http://youtu.be/i_vGTUlCQq0
מהו אמודאי?
האמודאי הוא צוללן שלרוב מקבל את אספקת האוויר שלו באמצעות צינור מאנייה שלמעלה ולא מבקבוקי חמצן כמו הצוללנים המוכרים לנו.
כך החלו הצוללנים לצלול בתחילת עידן הצלילות למעמקי הים. כיום האמודאים הם צוללנים המתמחים בביצוע עבודות תת-ימיות המחייבות זמן עבודה רב ואספקת חמצן קבועה ולא מוגבלת.
כך למשל בעבודות של תחזוקת אניות וכלי שיט או טיפול תת-מימי במתקנים ימיים. כל אלה נעשות פעמים רבות באמצעות אמודאים. גם משימות מורכבות של משיית כלי שיט טבועים מבוצעות במרבית המקרים בעזרתם של אמודאים.
עוד בימי הרנסאנס המציא לאונרדו דה וינצ'י, איש האשכולות והמדען חליפת צלילה לבני אדם. הוא הייתה עשויה ברובה מעור ובעלת חלונות זכוכית לעיניים. לאונרדו תכנן שבבליטה מיוחדת מעל ז'קט העור יאוחסן האוויר ויועבר לנשימה באמצעות צינורות שיובילו עד לפה הצוללן. הוא אפילו תכנן אזור לאגירת שתן בחליפה וכיסי כלים מיוחדים לכלי עבודה שיאפשרו לצוללן למלא את תפקידו.
במאה ה-20, המציאו המדען ז'ק קוסטו והמהנדס אמיל גנון את חליפת הצלילה המודרנית, הידועה בכינוייה ה"ריאה המימית". לא ידוע אם הכירו את תכניותיו של דה וינצי, אך הדמיון לחליפה שהוא תכנן הוא די מדהים.
הנה אמודאי שנקלע לאי של פראים בקומדיה "הנווט" של באסטר קיטון משנת 1924:
http://youtu.be/aCrVY9BxT8U?t=32s
אמודאים יורדים לעבודות תת-ימיות בצבא האמריקאי:
http://youtu.be/DZbMGkCDIwc
וצוללן שיורד לצלול עם כובע היסטורי של אמודאי:
https://youtu.be/eDXGiN5SZ8o
הפנינים היקרות, שנוצרות בתוך צדפות במעמקי הים, היו ונשארו מאבני החן המבוקשות ביותר לתכשיטים.
שולי הפנינים (Pearl divers) היו בעלי מקצוע שעד שנות ה-50 של המאה הקודמת נהגו לצלול ולחפש אחרי צדפות שמכילות פנינים כאלה. רובם היו אנשים עניים וצללו ללא ציוד צלילה. הם סמכו על נשימה ארוכה במיוחד, שהחזיקה אותם או אותן במעמקים, תוך חיפוש הצדפות. כשאזל האוויר מריאותיהם, הם היו עולים אל פני המים, עם או בלי הצדפות הנחשקות עם הפנינים.
ביפן למשל, זו מסורת בת לפחות 5,000 שנה. נשים שנקראו שם "אמה" (Ama) היו צוללות ומלקטות את הצדפות עם הפנינים וגם לא מעט צדפות למאכל שנמכרו בשווקים. כדי למצוא את הצדפות הללו, הן היו צוללות לעומק של 20 מטרים.
בעידן בו הכל מתבסס על מכשירים וציוד משוכלל, הולך ונעלם המקצוע הזה. כיום מרבית שולי הפנינים אינם פעילים עוד, אם בשל צלילה מקצועית עם בלוני חמצן ואם בשל חוות פנינים גדולות, בהן מגדלים פנינים באיכות ובגדלים מדהימים.
וכך, הולכות ומתמעטות הפנינים הטבעיות ששלייתן מהמים היא מסוכנת וקשה. כיום מרבית הפנינים החדשות הינן מלאכותיות, כאלה שגודלו בחוות לגידול פנינים.
כך מספר דולה הפנינים מאיחוד האמירויות על עבודתו מתחת למים:
https://youtu.be/WyicXuQ9k_4
על שולי הפנינים המעולים של אוסטרליה:
http://youtu.be/V6vuBvglndw
ה"אמה" - דולות הפנינים היפניות:
https://youtu.be/GDsslEE8S7E
עוד משולות הפנינים של יפאן, שעדיין צוללות כדי לשלות פנינים:
http://youtu.be/oPgf-ALl_Y8?t=6s
האופרה הידועה "דולי הפנינים" של ביזה שנכתבה עליהם:
https://youtu.be/M0IbU5xznfQ
וסרטון מקסים המלווה את שולי הפנינים של דובאיי בעבודתם:
https://youtu.be/TGPH_op_LrQ?long=yes
צלילה (Diving) היא פעילות מרתקת המאפשרת לבני אדם לחקור את עולם המים התת-ימי, עולם שהיה סגור בפנינו במשך מרבית ההיסטוריה האנושית. היא מהווה חיבור בין טכנולוגיה, כושר גופני וסקרנות אנושית, ומשלבת בתוכה היבטים של עבודה מקצועית לצד תחביב מרגש.
הצלילה מלווה את האנושות עוד מימי קדם. לפני כ-7,000 שנים, תושבי יפן העתיקה כבר צללו לאיסוף פנינים, אצות ומזון ימי. תרבויות חופיות באזור הים התיכון והים האדום פיתחו שיטות צלילה פרימיטיביות, כאשר בני אדם למדו לעצור את נשימתם ולצלול לעומקים מוגבלים. בעת העתיקה, צוללים שימשו גם למטרות צבאיות, כמו בחיל הים של אלכסנדר הגדול שהשתמש בצוללים לפגיעה בספינות אויב.
המפנה הגדול בתחום הצלילה התרחש במאה ה-20, כאשר ז'אק קוסטו (Jacques Cousteau) ואמיל גאניאן (Émile Gagnan) המציאו ב-1943 את מכשיר הסקובה המודרני - הווסת הפנאומטי שאפשר לצוללים לנשום מתחת למים באמצעות מכלי אוויר דחוס. המצאה זו פתחה את הדרך לצלילה ספורטיבית ומקצועית כפי שאנו מכירים אותה היום.
כיום, הצלילה מתחלקת למספר סוגים עיקריים. הצלילה החופשית (Free Diving) מתבססת על עצירת נשימה ללא ציוד נשימה, הצלילה הטכנית (Technical Diving) כוללת שימוש בציוד מתקדם לצלילה ארוכה או עמוקה במיוחד, וצלילת הסקובה (SCUBA - Self-Contained Underwater Breathing Apparatus) שהיא הנפוצה ביותר, המאפשרת שהייה ממושכת מתחת למים בעזרת מכלי אוויר.
הצלילה כתחום עיסוק מקצועי מקיפה מגוון רחב של תפקידים. צוללים מסחריים עובדים בתעשיות הנפט והגז, בתחזוקת מתקנים ימיים, בבנייה תת-ימית ובתיקון ספינות. צוללים מדעיים חוקרים את הסביבה הימית, אוספים דגימות ומבצעים ניסויים מתחת למים. צוללי חילוץ והצלה מסייעים באסונות ימיים, ואילו צוללים צבאיים מבצעים משימות ביטחוניות מגוונות. מדריכי צלילה מלמדים את הציבור הרחב את אמנות הצלילה ומלווים תיירים באתרי צלילה מרהיבים ברחבי העולם.
אנקדוטה מעניינת היא סיפורו של ג'ון בנט (John Bennett), שצלל לעומק של 330 מטר ב-2001, שיא שנחשב בלתי אפשרי קודם לכן. הוא בילה ימים שלמים בדקומפרסיה, תהליך שבו הגוף מסתגל בהדרגה ללחץ המים הפוחת בעת העלייה, כדי למנוע מחלת דקומפרסיה מסוכנת.
כתחביב, הצלילה הפכה לפופולרית מאוד עם מיליוני חובבים ברחבי העולם. היא מציעה הזדמנות לחקור שוניות אלמוגים צבעוניות, אתרי טביעות ספינות היסטוריות, ולפגוש בעלי חיים ימיים מרהיבים. אתרים כמו האי קוזומל (Cozumel) במקסיקו, האיים המלדיביים (Maldives) או הים האדום בישראל ומצרים נחשבים ליעדי צלילה מהמובילים בעולם.
למרות הפופולריות שלה, הצלילה דורשת הכשרה יסודית וציוד מתאים. ארגונים בינלאומיים כמו פאדי (PADI) ונאוי (NAUI) מציעים קורסי הסמכה בדרגות שונות, מצלילה בסיסית ועד לצלילה טכנית מתקדמת. הציוד הבסיסי כולל מסכה, סנפירים, חליפת צלילה, מכל אוויר, ווסת ואפוד ציפה.
בעידן הדיגיטלי, הצלילה השתלבה גם עם טכנולוגיה מתקדמת. מחשבי צלילה חכמים מנטרים את עומק הצלילה, זמן השהייה במים ומחשבים את זמני הדקומפרסיה הבטוחים. מצלמות עמידות במים מאפשרות לצלמים לתעד את החוויה התת-ימית המרהיבה ולשתף אותה עם העולם.
קורס צלילה הוא המפתח האמיתי לתחביב (ללא מילים):
https://youtu.be/rbVekNwowro
צלילה אל ספינה טבועה (עברית):
https://youtu.be/NMi_yZBOJYg
בואו לצלול עם צוללן (ללא מילים):
https://youtu.be/mYlKk-jJyN8
לוחמי הצלילה של ישראל (עברית):
https://youtu.be/TEF2vPmLi1o
על הצוללים צלילה חופשית (עברית):
https://youtu.be/ORmKn8jBXXE?long=yes
בואו לצלילה ב-360 מעלות:
https://youtu.be/v64KOxKVLVg?qr=yes
ועוד צלילה בתלת ממד:
http://youtu.be/2OzlksZBTiA?qr=yes
דיג בחנית (spearfishing) הוא צורת דיג מסובכת וקשה ללמידה. אנשים שדגים בעזרת חנית או צלצל יורדים אל מתחת לפני המים וצדים את הדג בנעיצת חנית.
בין המיומנים שבדייגי החניתות נמצאים אנשי הבג'או (Bajau) של בורניאו. דייגים אלה נמנים על קהילה שכולה חיה על פני האוקיינוס ואוכלת מהציד שמביאים ציידי החניתות מהים. הם צוללים בנשימה אחת למספר דקות ושבים בדרך כלל עם דג ביד.
ראייתם המעולה מתחת למים מאפשרת להם לצוד דגים על ידי הטלת חנית מהירה ומדויקת. חלקם יצרו מעין רובה שמתיז את החנית הזו בכוח אל הציד.
הם לא הוותיקים ביותר בתחום. האבוריג'ינים באוסטרליה דגים כך כבר אלפי שנים. גם בהוואי ובפיליפינים שיטת דיג זו רווחת מאד.
הנה דייגי החנית האבוריג'ינים של אוסטרליה:
https://youtu.be/6RTiGmnMvvU
"צועני הים" של הבג'או הם צוללנים מדהימים ודייגים מעולים בחנית ובאותו רובה מים פשוט שהם יצרו לעצמם:
https://youtu.be/lxX1YwvUInw
ניסיון לדוג כמוהם הוא לא קל:
https://youtu.be/jzvQPLVQpSA
נדרשת יכולת צלילה ארוכה כדי לדוג כך:
https://youtu.be/T3fOf5YZI-Q
וסרט תיעודי על הדיג בחנית וחייהם של "צועני הים":
https://youtu.be/D6ND6iEM4eY?long=yes
אם הוא אטום מכל צדדיו ויורד ישר אל תוך הים, פעמון הצלילה לוכד את האוויר שבתוכו, על אף שיש לו פתח בתחתיתו. כיס האוויר שנוצר בו, הוא זה שמאפשר לאדם או האנשים שבתוכו לנשום, כל עוד יש בו חמצן.
כך עבד פעמון הצלילה הקדום, שהיה בשימוש כבר בימי היוונים הקדמונים. פיתוחים מתקדמים יותר חיברו לפעמון הצלילה מכל של אוויר מרוכז, שאפשר לחדש את האוויר ובכך להקנות זמן שהייה גדול יותר במעמקי הים.
הנה ניסוי שתוכלו לעשות בעצמכם ומדגים בעזרת כוס ונייר מגולגל, שלא צריך שום טכנולוגיה בשביל לנסות את פעמון הצלילה:
https://youtu.be/kduxp1Rsaik
תוכלו גם לעשות (אבל בזהירות ועם מבוגר אחראי בסביבתכם), כמו הבחור שירד לצלילה עם פעמון צלילה מאולתר:
https://youtu.be/8AAeiri8i64
ורכב צלילה שהמסכה שלו מתבססת ככל הנראה על עקרון פעמון הצלילה:
https://youtu.be/KnyxP2u9Aps
צלילה עתיקה
מבחינה לשונית צוללן הוא איש צוות בצוללת, אך בשפה השגורה קוראים כך ל"צולל", שהוא מי שעוסק בצלילה מתחת למים.
יש צוללים שעושים זאת כספורט או כתחביב ונהנים מצפיה בשוניות האלמוגים היפות שמתחת למים. ישנם צוללים העוסקים בצלילה כמקצוע והם לרוב מבצעים עבודות תת-ימיות, כלומר עבודות שנעשות מתחת למים.
הצלילה התפתחה כבר אלפי שנים, אך רק במאה האחרונה היא הפכה נפוצה עד כדי הצטרפות של מליוני חובבים לקורסים לצלילה והפיכת הצלילה לתחביב נפוץ באתרי נופש, בכל העולם.
הנה סרטון קצרצר על ההיסטוריה של הצלילה:
https://youtu.be/eOco-UKquOE
זה מה שהצוללן רואה מתחת למים:
https://youtu.be/0rqcigdJi3o?t=2m26s
קורס צלילה בצה"ל (עברית):
https://youtu.be/rF-YJbnVryo
התנסות בצלילה וירטואלית:
https://youtu.be/MxiUiteLXLk?qr=yes
וילדים צוללים (עברית):
https://youtu.be/A0wAqR0vYkg?long=yes
פעמון צלילה הוא מתקן קדום שאיפשר צלילה של בני אדם אל עומק המים. מאז ועד היום משתמשים בפעמון הצלילה, בעיקר לצורך ביצוע של משימות שונות על קרקעית הים. פעמוני צלילה מורדים באמצעות מנוף ולרוב מספיק החלל שבהם לאדם אחד לפחות. האוויר הדרוש לנשימה לאדם מספיק לרוב למשך הזמן הדרוש לביצוע המשימה וחישובי הזמן הללו מאפשרים תכנון של פעמוני צלילה בגודל הדרוש. פעמוני הצלילה בנויים ממתכת כדי שישקלו הרבה וכך יורד הפעמון, שמשקלו הסגולי גבוה משל המים, למטה בכוח המשיכה.
העיקרון המדעי שעליו מתבססים פעמוני הצלילה הוא שכלי קיבול שמוכנס למים לוכד את האוויר שבו אם הוא אטום מכל צדדיו, גם כשיש בו פתח בצידו התחתון. בכתבי אריסטו הוא מציין שאלכסנדר הגדול פיתח פעמון צלילה פשוט לצרכי הצבא שלו. ידוע גם פיתוח של פעמוני צלילה בסין הקדומה בשנות ה-200 לפני הספירה. במאה ה-17 פותחו שוב פעמוני צלילה ובהמשך נוסף גם צינור, שמחובר לחביות עם אוויר דחוס, ושימש לאספקת אוויר לפעמון.
הנה קטע קצר מסרט מצויר שמציג את פעמון הצלילה הפשוט ביותר:
http://youtu.be/BO4LryuobIs?t=1m3s
מבט על תא צלילה מתחת למים - מבחוץ ומבפנים:
http://youtu.be/znWIyqJBeMM
על החיים בתוך פעמון צלילה גדול:
http://youtu.be/cilbzXtuOPc?t=7s
ופעמון צלילה אישי שבו יכול לרדת צוללן אחד:
http://youtu.be/Inqh9BhqJMU?t=6s
נאוטילוס (Nautilus) היה שמה של הצוללת של קפטן נמו בספר המפורסם "20,000 מיל מתחת למים", של הסופר הצרפתי ז'ול ורן.
הספר מספר על עלילותיו של קפטן נמו והצוללת שלו, נאוטילוס, בחיפוש אחרי "עצם ענקי" שהטביע אניות גדולות בים. העצם הזה, אגב, היה הנאוטילוס עצמה, שפגעה במספר ספינות, אחת בטעות והאחרות - לאחר שהתקיפו אותה.
הצוללת הספרותית של קפטן נמו נקראה על שם הצוללת הראשונה אי-פעם, שתוכננה ב-1799 על ידי רוברט פולטון והיתה עשויה מצלעות עץ שצופו בלוחות נחושת. הצוללת הזו נבנתה בהסכמתו של נפוליאון בונפרטה, לאחר סירובים רבים של ממשלת צרפת שאליה פנה הממציא.
הצוללת הראשונה הזו, אגב, נקראת על שם בעל חיים ימי, שיש לו קונכייה סלילית וכמה זרועות קצרות והוא מהקונכיות היחידות ששרדו מתקופת הדינוזאורים.
בשלב מסוים נראה שהשם הופך לשם קבוע לחדשנות בצוללות, כי גם הצוללת של יוברט וילקינס שניסתה לחצות תחת הקוטב ב-1931 נקראה כך וגם הצוללת הגרעינית הראשונה שנכנסה לשירות הצבא האמריקאי בשנת 1958 ונקראה "נאוטילוס".
הנה קטע מסרט מ-1954, שהתבסס על הספר:
https://youtu.be/eSiuDXTMj_A
הצוללת הגרעינית הראשונה באמריקה "נאוטילוס":
https://youtu.be/1Bmgk3WlkCE
ודגם של נאוטילוס של ז'ול ורן, שבנו באולפני דיסני:
http://youtu.be/i_vGTUlCQq0
האמודאי הוא צוללן שלרוב מקבל את אספקת האוויר שלו באמצעות צינור מאנייה שלמעלה ולא מבקבוקי חמצן כמו הצוללנים המוכרים לנו.
כך החלו הצוללנים לצלול בתחילת עידן הצלילות למעמקי הים. כיום האמודאים הם צוללנים המתמחים בביצוע עבודות תת-ימיות המחייבות זמן עבודה רב ואספקת חמצן קבועה ולא מוגבלת.
כך למשל בעבודות של תחזוקת אניות וכלי שיט או טיפול תת-מימי במתקנים ימיים. כל אלה נעשות פעמים רבות באמצעות אמודאים. גם משימות מורכבות של משיית כלי שיט טבועים מבוצעות במרבית המקרים בעזרתם של אמודאים.
עוד בימי הרנסאנס המציא לאונרדו דה וינצ'י, איש האשכולות והמדען חליפת צלילה לבני אדם. הוא הייתה עשויה ברובה מעור ובעלת חלונות זכוכית לעיניים. לאונרדו תכנן שבבליטה מיוחדת מעל ז'קט העור יאוחסן האוויר ויועבר לנשימה באמצעות צינורות שיובילו עד לפה הצוללן. הוא אפילו תכנן אזור לאגירת שתן בחליפה וכיסי כלים מיוחדים לכלי עבודה שיאפשרו לצוללן למלא את תפקידו.
במאה ה-20, המציאו המדען ז'ק קוסטו והמהנדס אמיל גנון את חליפת הצלילה המודרנית, הידועה בכינוייה ה"ריאה המימית". לא ידוע אם הכירו את תכניותיו של דה וינצי, אך הדמיון לחליפה שהוא תכנן הוא די מדהים.
הנה אמודאי שנקלע לאי של פראים בקומדיה "הנווט" של באסטר קיטון משנת 1924:
http://youtu.be/aCrVY9BxT8U?t=32s
אמודאים יורדים לעבודות תת-ימיות בצבא האמריקאי:
http://youtu.be/DZbMGkCDIwc
וצוללן שיורד לצלול עם כובע היסטורי של אמודאי:
https://youtu.be/eDXGiN5SZ8o
