שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך יוצרים ב-AI ציורים ותמונות בסגנונות אמנות שונים?
מודלי אמנות AI יודעים לייצר תמונות במגוון אדיר של סגנונות וסטיילים היסטורים וחדשים יותר, כולל טרנדיים במיוחד.
כאן למטה מוצגים לכם לא פחות מ-80 סגנונות אמנות יצירתיים ונהדרים ליצירה מורחבת וייחודית. ניתן ליצור אותם באמצעות ChatGPT-4o או מודל Sora של אותה חברה.
באמצעות הסגנונות ניתן ליצור אמנות ואומנות AI בעושר סגנוני, רב-תכליתיות וכיף טהור. כותבים בפרומפט את:
Create a [שם הסגנון] image of [תוכן הג'ינרוט]
כך ניתן ליצור תמונות עם פרומפטים מפורטים במגוון סגנונות קלאסיים כמו חיתוכי עץ (Bold Woodcut print), ציורי מערות (Cave art), ציור נאיבי כמו של ילדים (Naive art), קוביזם (Cubism), גרפיטי (Graffiti), חריטה או אטשינג (etched illustration) או קליגרפיה (Calligraphy) שמעולה לכיתובים בפוסטרים.
יש גם סגנונות כמו ציור נורמלי ונקי (Normal core), קומיקס (Comic book style), ביופאנק לדמיוניים (Biopunk), מוזאיקה (Mosaic image of), לופי ארט (Lofi art). או רנסנס ואוקיו-אה ועד סגנונות נישתיים כמו Weirdcore, Dreamcore ו-Ferrofluid.
זה מתאים למי שרוצים להתנסות בסיפור חזותי, מחפשים סגנון אמנות מגניב לפרויקט הבא, או סתם להתנסות עד כמה sora.com ואפילו מתוך ChatGPT, הפכה יצירת תמונות סגנוניות בשיטות כאלה לשימושית, איכותית ומלאת השראה.
להיכרות עם מגוון גדול של סגנונות אמנות ראו בתגית "סגנונות באמנות".
כך מעצבים ציורי AI בסגנונות שונים באמצעות Sora.com, כולל אפשרות לטעון תמונה או ציור ולבקש ציורים בסגנון זה:
https://youtu.be/XAudCD4NgkI?long=yes
שלבו טקסטים שלמים בתמונה מג'ונרטת, להפוך צילום ל-anime ב-sora.com ואפילו ל-meme ואז לדף manga צבעוני שמתאר נושא אנציקלופדי בתוספת מעט הומור:
https://youtu.be/2f3K43FHRKo?long=yes
וסגנונות אמנות שונים מתקופות שונות:
https://youtu.be/aBYrgvE6fc4?long=yes
מהו הסוריאליזם?
משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.
במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.
התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.
הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.
הנה הזרם הסוריאליסטי:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
כך נולד זרם הסוריאליזם:
http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4
מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:
http://youtu.be/wGT0GTdDlco
הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:
https://youtu.be/nE-pR8qwzl4
הסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:
https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs
סרט תיעודי על התנועה הסוריאליסטית:
https://youtu.be/_tw51Eh9vcw?long=yes
וה-AI של 2025 יודע לייצר סרטונים סוראליסטיים כמו זה:
https://youtu.be/kV23ltzghpM?long=yes
מהו האימפרסיוניזם בתולדות האמנות?
האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.
אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.
עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.
כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.
ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.
חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.
גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.
ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.
אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.
הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):
https://youtu.be/IkqFOqcvARs
סיפורו של האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/HTOO-ukvs4g
באנגלית על האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8
סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:
http://youtu.be/9RHGbWBgDvI
הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:
http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s
ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:
https://youtu.be/pBTmeMeClHE
ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:
http://youtu.be/U4yDLmZXi0w
מה זו אמנות מופשטת?
האם ראיתם פעם ציור או יצירת אמנות שגרמו לכם להרגיש שגם אתם יכולים ליצור כמוהם? - כנראה שמה שראיתם היא אמנות אבסטרקטית, מופשטת...
אמנות מופשטת (Abstract Art), או אומנות אבסטרקטית, היא אחד הזרמים החשובים באמנות של המאה ה-20. זהו סגנון שאין בו אובייקטים או דמויות שניתן לזהות. במקומם משתמש הסגנון המופשט בערכים אמנותיים שהם שיא הצמצום של השפה האמנותית, ביניהם צבע, צורה, מרקם, מתאר וקומפוזיציה.
האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, כתוצאה מכך שהצילום שחרר את הציירים מהצורך לתאר את המציאות באופן מדויק, כמו שעשו הציירים הריאליסטיים. במקום זאת התרכזו הציירים בסגנון החדש בבחירת הצבעים, המרקם, הצורות ומשיחות המכחול שיעבירו היטב את רגשותיהם. בכך הם נהגו כמו משורר שבוחר את המילים שיבטאו היטב את רגשותיו, או המלחין שמתרכז בבחירת הצלילים לאותה מטרה.
האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, בעבודתם של קזימר מלביץ' הרוסי, שהגיע לשיא ההפשטה האפשרית בציורו "ריבוע שחור על רקע לבן" והצייר ואסילי קנדינסקי שהעמיד את ביטוי הרגש, בעזרת מחוות ציוריות, כערך העליון של האמנות. ציוריו שאבו מן הצורות בטבע והוא כינה אותם בשם 'קומפוזיציות', כדי שיהיו מופשטים ומנותקים ממקור כלשהו.
הנה הציור המופשט (מתורגם):
https://youtu.be/oG9jQBj1eqE
סגנון האמנות המופשטת:
http://youtu.be/3kdzGAjG26s
ג'ורג'יה אוקיף היא ציירת מופשטת (מתורגם):
https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ
כך מציירים ציור מופשט:
http://youtu.be/0ywgJlXywY0
היצירה המופשטת הראשונה של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":
http://youtu.be/cBBJYKhZvw0
הסבר מפי מלביץ' עצמו:
http://youtu.be/AnkoRUnfrgw
כך רואים ברחוב סומסום את האקט האמנותי של בחירת שם ליצירה:
http://youtu.be/vIjShf7fkD0
ותכנית חינוכית על אמנות ויופי והעניין של אמנות מופשטת (עברית):
https://youtu.be/5IcpwZkOEfQ?long=yes
מהו פסיפס?
אמנות הפסיפס, או המוזאיקה (Mosaic art) היא אמנות של שילוב פיסות אבן בצבעים וגדלים שונים, כדי ליצור ציורים.
הפסיפס יכול להיות עם או בלי דוגמאות ויכול לכלול דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים.
בעת העתיקה השתמשו בפסיפס לצורך של חיפוי הרצפה במבנים ציבוריים ודתיים שונים. העשירים ובעלי האמצעים שילבו פסיפסים גם בבתיהם ופסיפס מורכב הרבה את טעמו המשובח ויכולתו הכלכלית של בעל הבית.
גם היום הפסיפסים מקובלים מאד כאלמנט עיצובי וחלק משמעותי מהם מתוכנן ואף מבוצע באמצעים ממוחשבים וטכנולוגיים שונים של המאה ה-21.
החיבור בין האבנים המשובצות נעשה לרוב בעזרת מלט או חומרים דומים. איכות הפסיפס באה לידי ביטוי לרוב בגודלן של האבנים המשובצות בו ובמורכבות שלו, אך גם בעומק הדמויות והעיטורים שבפסיפס.
מבחר הדגמים ברצפות הפסיפס חוזרים על עצמם ואופנות שונות היו נהוגות בין אמני הפסיפס, בתקופות, תרבויות ומקומות שונים בעולם העתיק.
הנה הפסיפס:
https://youtu.be/NsDqPL7Nez4
הסבר על אמנות הפסיפס ועל פסיפסים שניתן לראות בירושלים (עברית):
https://youtu.be/NtDsR-BdGE4
פסיפס מדהים שנמצא בעיר יוונית עתיקה:
https://youtu.be/ZApgcXAd0tY
על אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
פסיפס הציפורים בקיסריה (עברית):
http://youtu.be/SA0Bg4yGPgY
דוגמאות פסיפסים מודרניים לעיצוב בתים ועסקים:
https://youtu.be/6P_7YESwgkQ
על הפסיפסים היפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/V_OeKyjIZ-M?long=yes
ומדריך ליצירת פסיפס יפה:
https://youtu.be/QEjr37BQXPY?long=yes
מהי אמפורה?
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
מי היה האמן וגדול הצבע אנרי מאטיס?
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי". בה יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
מה זה דאדא ורעיון האנטי-אמנות?
כששאלו את מצדדי הדאדא, הדאדאיסטים, מה זה דאדא, הם נהגו לענות "אתה דאדא כשאתה חי" או "דאדא היא הרגשה". ואכן, היה משהו בתנועה האמנותית הזו שסרב לקבל את ההגדרות המקובלות של האמנות.
היא הייתה בעצם "אנטי אמנות".
דאדא היה זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. אפשר להגדיר את תנועת הדאדא כ"אמנות נגד האמנות". למעשה, זו גם הייתה "תנועה ללא תנועה". ואפילו השם שבחרו אמני הדאדא לעצמם היה לא ברור.
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ומצבם של הסופרים והאמנים היה קשה. ההרגשה הכללית באירופה הייתה שהעולם יצא מדעתו. באווירה זו החלו אמנים לדחות את העולם האינטלקטואלי והתרבותי ואת המדע והטכנולוגיה, כל הגורמים שהובילו לדעתם לטרגדיה האיומה הזו.
ב"קברט וולטר", בית קפה בציריך, החלה ב- 1916 תנועת ה"דאדא" את דרכה. במהלך קיומה יפעלו בה אמנים כמו האנה הוך, מרסל ינקו (שבהמשך יעלה לארץ ויקים את כפר האמנים עין הוד), מאן ריי וגם פבלו פיקסו, בימים שלפני עידן הקוביזם שלו.
אמני הדאדא רצו לזעזע את החברה האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולהביא למודעות שהמוסכמות החברתיות והערכים שנחשבו מקובלים אז, אינם ראויים עוד. הם יצרו טכניקות כמו מיצגים וקולז'ים, כתבו שירה דאדאיסטית, השתמשו בחומרים חדשים ויצרו לא מעט פרובוקציות אמנותיות. חלק מהם פנו כנגד האמנים שהתעקשו להמשיך וליצור בכלים הישנים.
אבל הם היו כל כך נגד שאפילו פנו כנגד עצמם, אם לשפוט לפי האמירה המפורסמת של פעיל מרכזי שאמר: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא".
אפילו מקור השם דאדא לא ברור. הכי קרוב שניתן היה לפרשו הוא משהו כמו הקשקוש שתינוקות נוהגים למלמל "דאדאדאדא"..
מבחינת טכניקות, הרבו אמני הדאדא להשתמש בטכניקות כמו רדי נייד, שימוש בעצמים או חפצים יומיומיים ליצירת אמנות, אסמבלאז', כמו קולאז' אך מרכיבים בו חפצים שונים ליצירת אובייקט תלת ממדי מסקרן. קולאז' - יצירה של יצירות דו ממדיות מגזירי עיתונים שגזרנו, עם ניירות ואריגים, פוטומונטז' - טכניקה בה משלבים או מרכיבים צילומים ליצירה ויזואלית, שירה פונטית, המורכבת מהברות וצלילים חסרי משמעות במובן המקובל ועוד.
פעילות התנועה שהתרכזה בברלין בירת גרמניה, הלכה והסתיימה בתחילת שנות ה-20. זה קרה לאחר שהבינו חברי הדאדא שהם חוזרים על עצמם ואיש כבר אינו מזדעזע מהם. תנועת הדאדא התפרקה בכדי שלא להתמסד.
הדובר שלהם טריסטיאן צארה, מחבר המניפסטים הדאדאיסטיים, הקריא "תפילת אשכבה לדאדא" והתנועה התפוגגה.
הנה הדאדא בקצרה:
https://youtu.be/ABNwtDyx7T4
על המקור לסגנון הדאדא:
https://youtu.be/zSkwtCDYVSU
דוגמאות בקצרה של יצירות דאדא (ללא מילים):
http://youtu.be/8yxBLrEhdHk
הסבר של עקרונות ותולדות תנועת הדאדא:
http://youtu.be/oB2e9CNsId4
מוזיאון הדאדא בכפר האמנים עין הוד (עברית):
https://youtu.be/uErkTGL8_p0
ותכנית קצת משעשעת עם אחד ממייסדי הדאדא (עברית):
https://youtu.be/x9hgSc4278I?long=yes
מהו ויטראז'?
ויטראז' (Stained Glass), או בשמו המדויק יותר ויטראי, הוא צירוף של זכוכיות שונות וחיבורן באמצעות חומר אחר, כמו נחושת, עופרת, בטון וכדומה. העיבוד שלהן יוצר לוח אחד שלם. בשיטת הוויטראז' מחברים זכוכיות צבעוניות לחלון שלם, צבעוני ומרהיב ויש אמני ויטראז שיוצרים חלונות ויטראז' עם ציורים של ממש.
הוויטראז'ים נולדו ככל הנראה במאה ה־12 באירופה. אמנות הוויטראז' הפכה למרכיב עיצובי חשוב באדריכלות העתיקה, במיוחד בכנסיות הנוצריות. ויטראז' הפך פופולארי מאד באדריכלות של הסגנון הגותי, שהעמידה את האור במרכז התכנון והעיצוב. בתקופות שונות עלה וירד סגנון זה, ככלשהו יצא וחזר לאופנה.
בנוסף לשימוש הנפוץ בהם בבתי תפילה, חלונות ויטראז' משמשים במבנים ציבוריים כמו ספריות ומבני ממשל ובבתים פרטיים שהעיצוב שלהם הוא בסגנון עתיק.
חלונות הוויטראז' של קתדרלת שארטר (ללא מילים):
https://youtu.be/xzsrSvkfZZI
החלונות הללו הם חלק מהאמנות והפאר המוקפד של הכנסיה:
https://youtu.be/9727p6ozlYo
כמו קומיקס קדום - סיפור השומרוני הטוב בוויטראז':
https://youtu.be/c-Z1www4QLg
כך עושים מאות שנים את הוויטראז' (ללא מילים):
https://youtu.be/W5NOrG888CI
וכאן בסיור שקט בקתדרלה הנפלאה:
https://youtu.be/pQYElZY_Kv4
חברה שמציעה ויטראז'ים מודרניים לכנסיות:
http://youtu.be/kS50gEqjx4k
יש אנשים שיוצרים מנורות ויטראז':
https://youtu.be/mVLlia8_67w
וכתבה על אמן שמייצר ויטראז'ים בישראל (עברית):
https://youtu.be/_48-WYFoYsc?long=yes
מודלי אמנות AI יודעים לייצר תמונות במגוון אדיר של סגנונות וסטיילים היסטורים וחדשים יותר, כולל טרנדיים במיוחד.
כאן למטה מוצגים לכם לא פחות מ-80 סגנונות אמנות יצירתיים ונהדרים ליצירה מורחבת וייחודית. ניתן ליצור אותם באמצעות ChatGPT-4o או מודל Sora של אותה חברה.
באמצעות הסגנונות ניתן ליצור אמנות ואומנות AI בעושר סגנוני, רב-תכליתיות וכיף טהור. כותבים בפרומפט את:
Create a [שם הסגנון] image of [תוכן הג'ינרוט]
כך ניתן ליצור תמונות עם פרומפטים מפורטים במגוון סגנונות קלאסיים כמו חיתוכי עץ (Bold Woodcut print), ציורי מערות (Cave art), ציור נאיבי כמו של ילדים (Naive art), קוביזם (Cubism), גרפיטי (Graffiti), חריטה או אטשינג (etched illustration) או קליגרפיה (Calligraphy) שמעולה לכיתובים בפוסטרים.
יש גם סגנונות כמו ציור נורמלי ונקי (Normal core), קומיקס (Comic book style), ביופאנק לדמיוניים (Biopunk), מוזאיקה (Mosaic image of), לופי ארט (Lofi art). או רנסנס ואוקיו-אה ועד סגנונות נישתיים כמו Weirdcore, Dreamcore ו-Ferrofluid.
זה מתאים למי שרוצים להתנסות בסיפור חזותי, מחפשים סגנון אמנות מגניב לפרויקט הבא, או סתם להתנסות עד כמה sora.com ואפילו מתוך ChatGPT, הפכה יצירת תמונות סגנוניות בשיטות כאלה לשימושית, איכותית ומלאת השראה.
להיכרות עם מגוון גדול של סגנונות אמנות ראו בתגית "סגנונות באמנות".
כך מעצבים ציורי AI בסגנונות שונים באמצעות Sora.com, כולל אפשרות לטעון תמונה או ציור ולבקש ציורים בסגנון זה:
https://youtu.be/XAudCD4NgkI?long=yes
שלבו טקסטים שלמים בתמונה מג'ונרטת, להפוך צילום ל-anime ב-sora.com ואפילו ל-meme ואז לדף manga צבעוני שמתאר נושא אנציקלופדי בתוספת מעט הומור:
https://youtu.be/2f3K43FHRKo?long=yes
וסגנונות אמנות שונים מתקופות שונות:
https://youtu.be/aBYrgvE6fc4?long=yes
משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.
במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.
התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.
הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.
הנה הזרם הסוריאליסטי:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
כך נולד זרם הסוריאליזם:
http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4
מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:
http://youtu.be/wGT0GTdDlco
הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:
https://youtu.be/nE-pR8qwzl4
הסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:
https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs
סרט תיעודי על התנועה הסוריאליסטית:
https://youtu.be/_tw51Eh9vcw?long=yes
וה-AI של 2025 יודע לייצר סרטונים סוראליסטיים כמו זה:
https://youtu.be/kV23ltzghpM?long=yes
האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.
אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.
עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.
כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.
ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.
חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.
גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.
ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.
אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.
הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):
https://youtu.be/IkqFOqcvARs
סיפורו של האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/HTOO-ukvs4g
באנגלית על האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8
סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:
http://youtu.be/9RHGbWBgDvI
הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:
http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s
ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:
https://youtu.be/pBTmeMeClHE
ומצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:
http://youtu.be/U4yDLmZXi0w
האם ראיתם פעם ציור או יצירת אמנות שגרמו לכם להרגיש שגם אתם יכולים ליצור כמוהם? - כנראה שמה שראיתם היא אמנות אבסטרקטית, מופשטת...
אמנות מופשטת (Abstract Art), או אומנות אבסטרקטית, היא אחד הזרמים החשובים באמנות של המאה ה-20. זהו סגנון שאין בו אובייקטים או דמויות שניתן לזהות. במקומם משתמש הסגנון המופשט בערכים אמנותיים שהם שיא הצמצום של השפה האמנותית, ביניהם צבע, צורה, מרקם, מתאר וקומפוזיציה.
האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, כתוצאה מכך שהצילום שחרר את הציירים מהצורך לתאר את המציאות באופן מדויק, כמו שעשו הציירים הריאליסטיים. במקום זאת התרכזו הציירים בסגנון החדש בבחירת הצבעים, המרקם, הצורות ומשיחות המכחול שיעבירו היטב את רגשותיהם. בכך הם נהגו כמו משורר שבוחר את המילים שיבטאו היטב את רגשותיו, או המלחין שמתרכז בבחירת הצלילים לאותה מטרה.
האמנות המופשטת נולדה בתחילת המאה ה-20, בעבודתם של קזימר מלביץ' הרוסי, שהגיע לשיא ההפשטה האפשרית בציורו "ריבוע שחור על רקע לבן" והצייר ואסילי קנדינסקי שהעמיד את ביטוי הרגש, בעזרת מחוות ציוריות, כערך העליון של האמנות. ציוריו שאבו מן הצורות בטבע והוא כינה אותם בשם 'קומפוזיציות', כדי שיהיו מופשטים ומנותקים ממקור כלשהו.
הנה הציור המופשט (מתורגם):
https://youtu.be/oG9jQBj1eqE
סגנון האמנות המופשטת:
http://youtu.be/3kdzGAjG26s
ג'ורג'יה אוקיף היא ציירת מופשטת (מתורגם):
https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ
כך מציירים ציור מופשט:
http://youtu.be/0ywgJlXywY0
היצירה המופשטת הראשונה של קזימיר מלביץ' - "ריבוע שחור על רקע לבן":
http://youtu.be/cBBJYKhZvw0
הסבר מפי מלביץ' עצמו:
http://youtu.be/AnkoRUnfrgw
כך רואים ברחוב סומסום את האקט האמנותי של בחירת שם ליצירה:
http://youtu.be/vIjShf7fkD0
ותכנית חינוכית על אמנות ויופי והעניין של אמנות מופשטת (עברית):
https://youtu.be/5IcpwZkOEfQ?long=yes
סגנונות באמנות
אמנות הפסיפס, או המוזאיקה (Mosaic art) היא אמנות של שילוב פיסות אבן בצבעים וגדלים שונים, כדי ליצור ציורים.
הפסיפס יכול להיות עם או בלי דוגמאות ויכול לכלול דמויות, דגמים ומרכיבים סמליים שונים.
בעת העתיקה השתמשו בפסיפס לצורך של חיפוי הרצפה במבנים ציבוריים ודתיים שונים. העשירים ובעלי האמצעים שילבו פסיפסים גם בבתיהם ופסיפס מורכב הרבה את טעמו המשובח ויכולתו הכלכלית של בעל הבית.
גם היום הפסיפסים מקובלים מאד כאלמנט עיצובי וחלק משמעותי מהם מתוכנן ואף מבוצע באמצעים ממוחשבים וטכנולוגיים שונים של המאה ה-21.
החיבור בין האבנים המשובצות נעשה לרוב בעזרת מלט או חומרים דומים. איכות הפסיפס באה לידי ביטוי לרוב בגודלן של האבנים המשובצות בו ובמורכבות שלו, אך גם בעומק הדמויות והעיטורים שבפסיפס.
מבחר הדגמים ברצפות הפסיפס חוזרים על עצמם ואופנות שונות היו נהוגות בין אמני הפסיפס, בתקופות, תרבויות ומקומות שונים בעולם העתיק.
הנה הפסיפס:
https://youtu.be/NsDqPL7Nez4
הסבר על אמנות הפסיפס ועל פסיפסים שניתן לראות בירושלים (עברית):
https://youtu.be/NtDsR-BdGE4
פסיפס מדהים שנמצא בעיר יוונית עתיקה:
https://youtu.be/ZApgcXAd0tY
על אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
פסיפס הציפורים בקיסריה (עברית):
http://youtu.be/SA0Bg4yGPgY
דוגמאות פסיפסים מודרניים לעיצוב בתים ועסקים:
https://youtu.be/6P_7YESwgkQ
על הפסיפסים היפים ביותר בעולם:
https://youtu.be/V_OeKyjIZ-M?long=yes
ומדריך ליצירת פסיפס יפה:
https://youtu.be/QEjr37BQXPY?long=yes
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי". בה יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
כששאלו את מצדדי הדאדא, הדאדאיסטים, מה זה דאדא, הם נהגו לענות "אתה דאדא כשאתה חי" או "דאדא היא הרגשה". ואכן, היה משהו בתנועה האמנותית הזו שסרב לקבל את ההגדרות המקובלות של האמנות.
היא הייתה בעצם "אנטי אמנות".
דאדא היה זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. אפשר להגדיר את תנועת הדאדא כ"אמנות נגד האמנות". למעשה, זו גם הייתה "תנועה ללא תנועה". ואפילו השם שבחרו אמני הדאדא לעצמם היה לא ברור.
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה ומצבם של הסופרים והאמנים היה קשה. ההרגשה הכללית באירופה הייתה שהעולם יצא מדעתו. באווירה זו החלו אמנים לדחות את העולם האינטלקטואלי והתרבותי ואת המדע והטכנולוגיה, כל הגורמים שהובילו לדעתם לטרגדיה האיומה הזו.
ב"קברט וולטר", בית קפה בציריך, החלה ב- 1916 תנועת ה"דאדא" את דרכה. במהלך קיומה יפעלו בה אמנים כמו האנה הוך, מרסל ינקו (שבהמשך יעלה לארץ ויקים את כפר האמנים עין הוד), מאן ריי וגם פבלו פיקסו, בימים שלפני עידן הקוביזם שלו.
אמני הדאדא רצו לזעזע את החברה האירופית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולהביא למודעות שהמוסכמות החברתיות והערכים שנחשבו מקובלים אז, אינם ראויים עוד. הם יצרו טכניקות כמו מיצגים וקולז'ים, כתבו שירה דאדאיסטית, השתמשו בחומרים חדשים ויצרו לא מעט פרובוקציות אמנותיות. חלק מהם פנו כנגד האמנים שהתעקשו להמשיך וליצור בכלים הישנים.
אבל הם היו כל כך נגד שאפילו פנו כנגד עצמם, אם לשפוט לפי האמירה המפורסמת של פעיל מרכזי שאמר: "הדאדאיסט האמיתי הוא גם נגד דאדא".
אפילו מקור השם דאדא לא ברור. הכי קרוב שניתן היה לפרשו הוא משהו כמו הקשקוש שתינוקות נוהגים למלמל "דאדאדאדא"..
מבחינת טכניקות, הרבו אמני הדאדא להשתמש בטכניקות כמו רדי נייד, שימוש בעצמים או חפצים יומיומיים ליצירת אמנות, אסמבלאז', כמו קולאז' אך מרכיבים בו חפצים שונים ליצירת אובייקט תלת ממדי מסקרן. קולאז' - יצירה של יצירות דו ממדיות מגזירי עיתונים שגזרנו, עם ניירות ואריגים, פוטומונטז' - טכניקה בה משלבים או מרכיבים צילומים ליצירה ויזואלית, שירה פונטית, המורכבת מהברות וצלילים חסרי משמעות במובן המקובל ועוד.
פעילות התנועה שהתרכזה בברלין בירת גרמניה, הלכה והסתיימה בתחילת שנות ה-20. זה קרה לאחר שהבינו חברי הדאדא שהם חוזרים על עצמם ואיש כבר אינו מזדעזע מהם. תנועת הדאדא התפרקה בכדי שלא להתמסד.
הדובר שלהם טריסטיאן צארה, מחבר המניפסטים הדאדאיסטיים, הקריא "תפילת אשכבה לדאדא" והתנועה התפוגגה.
הנה הדאדא בקצרה:
https://youtu.be/ABNwtDyx7T4
על המקור לסגנון הדאדא:
https://youtu.be/zSkwtCDYVSU
דוגמאות בקצרה של יצירות דאדא (ללא מילים):
http://youtu.be/8yxBLrEhdHk
הסבר של עקרונות ותולדות תנועת הדאדא:
http://youtu.be/oB2e9CNsId4
מוזיאון הדאדא בכפר האמנים עין הוד (עברית):
https://youtu.be/uErkTGL8_p0
ותכנית קצת משעשעת עם אחד ממייסדי הדאדא (עברית):
https://youtu.be/x9hgSc4278I?long=yes
ויטראז' (Stained Glass), או בשמו המדויק יותר ויטראי, הוא צירוף של זכוכיות שונות וחיבורן באמצעות חומר אחר, כמו נחושת, עופרת, בטון וכדומה. העיבוד שלהן יוצר לוח אחד שלם. בשיטת הוויטראז' מחברים זכוכיות צבעוניות לחלון שלם, צבעוני ומרהיב ויש אמני ויטראז שיוצרים חלונות ויטראז' עם ציורים של ממש.
הוויטראז'ים נולדו ככל הנראה במאה ה־12 באירופה. אמנות הוויטראז' הפכה למרכיב עיצובי חשוב באדריכלות העתיקה, במיוחד בכנסיות הנוצריות. ויטראז' הפך פופולארי מאד באדריכלות של הסגנון הגותי, שהעמידה את האור במרכז התכנון והעיצוב. בתקופות שונות עלה וירד סגנון זה, ככלשהו יצא וחזר לאופנה.
בנוסף לשימוש הנפוץ בהם בבתי תפילה, חלונות ויטראז' משמשים במבנים ציבוריים כמו ספריות ומבני ממשל ובבתים פרטיים שהעיצוב שלהם הוא בסגנון עתיק.
חלונות הוויטראז' של קתדרלת שארטר (ללא מילים):
https://youtu.be/xzsrSvkfZZI
החלונות הללו הם חלק מהאמנות והפאר המוקפד של הכנסיה:
https://youtu.be/9727p6ozlYo
כמו קומיקס קדום - סיפור השומרוני הטוב בוויטראז':
https://youtu.be/c-Z1www4QLg
כך עושים מאות שנים את הוויטראז' (ללא מילים):
https://youtu.be/W5NOrG888CI
וכאן בסיור שקט בקתדרלה הנפלאה:
https://youtu.be/pQYElZY_Kv4
חברה שמציעה ויטראז'ים מודרניים לכנסיות:
http://youtu.be/kS50gEqjx4k
יש אנשים שיוצרים מנורות ויטראז':
https://youtu.be/mVLlia8_67w
וכתבה על אמן שמייצר ויטראז'ים בישראל (עברית):
https://youtu.be/_48-WYFoYsc?long=yes
מהם ציורי המערות?
ציורי מערות (Cave paintings) הם הציורים הראשונים בתולדות האנושות. ציורים כאלה נמצאו על קירות ותקרות של מערות ששימשו למגורים בעידן הפרהיסטורי.
באירופה ובאוסטרליה נמצאו הציורים המוקדמים ביותר שנמצאו במערות, ציורים בני יותר מ-40,000 שנים. בצרפת וספרד לבדן קיימות כ-350 מערות עם אמנות מהתקופה הפרהיסטורית. אלה נמצאו במערת אל קסטיו באזור קנטבריה שבספרד. ציורים אחרים ומאוחרים יותר נמצאו במערת אלטאמירה שבספרד ובמערת לאסקו מערת שובה שבצרפת.
החוקרים לא יודעים לציין בדיוק מה הייתה מטרתם של ציורי המערות הקדומים מתקופת האבן. יש המשערים שהם נועדו לטקסים או לשימושים דתיים קדומים, או אפילו לתקשורת בין אנשים שונים. החוקרים משערים שציורי המערות לא נועדו לקישוט סביבת המגורים, כיוון שהציורים נמצאו דווקא במערות שלא חיו בהן זמן רב ומצד שני נמצאו ציורים רבים במערות רחוקות וקשות להגעה.
הנה ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:
http://youtu.be/UnSq0c7jM-A
כך התפתחה האמנות כולה מאותם ציורי מערות:
https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8
ציורי מערות קדומים ממערת שובה שבצרפת:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=16s
הקדומים שבציורי המערות של אירופה הם מתקופת האבן ונמצאו במערת אל קסטיו בספרד:
http://youtu.be/74woCKzVEIc
והמסתורין המרתק של סמלים זהים שחוזרים במערות שונות בכל אירופה (מתורגם):
https://youtu.be/hJnEQCMA5Sg?long=yes
ציורי מערות (Cave paintings) הם הציורים הראשונים בתולדות האנושות. ציורים כאלה נמצאו על קירות ותקרות של מערות ששימשו למגורים בעידן הפרהיסטורי.
באירופה ובאוסטרליה נמצאו הציורים המוקדמים ביותר שנמצאו במערות, ציורים בני יותר מ-40,000 שנים. בצרפת וספרד לבדן קיימות כ-350 מערות עם אמנות מהתקופה הפרהיסטורית. אלה נמצאו במערת אל קסטיו באזור קנטבריה שבספרד. ציורים אחרים ומאוחרים יותר נמצאו במערת אלטאמירה שבספרד ובמערת לאסקו מערת שובה שבצרפת.
החוקרים לא יודעים לציין בדיוק מה הייתה מטרתם של ציורי המערות הקדומים מתקופת האבן. יש המשערים שהם נועדו לטקסים או לשימושים דתיים קדומים, או אפילו לתקשורת בין אנשים שונים. החוקרים משערים שציורי המערות לא נועדו לקישוט סביבת המגורים, כיוון שהציורים נמצאו דווקא במערות שלא חיו בהן זמן רב ומצד שני נמצאו ציורים רבים במערות רחוקות וקשות להגעה.
הנה ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:
http://youtu.be/UnSq0c7jM-A
כך התפתחה האמנות כולה מאותם ציורי מערות:
https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8
ציורי מערות קדומים ממערת שובה שבצרפת:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=16s
הקדומים שבציורי המערות של אירופה הם מתקופת האבן ונמצאו במערת אל קסטיו בספרד:
http://youtu.be/74woCKzVEIc
והמסתורין המרתק של סמלים זהים שחוזרים במערות שונות בכל אירופה (מתורגם):
https://youtu.be/hJnEQCMA5Sg?long=yes
איך התפתחה אמנות הפסיפס?
הפסיפס (Mosaic) הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.
בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.
בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.
במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.
במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.
בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.
כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.
הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:
https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w
על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:
https://youtu.be/09gVA_REEGg
אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:
https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes
הפסיפס (Mosaic) הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.
בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.
בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.
במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.
במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.
בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.
כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.
הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:
https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w
על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:
https://youtu.be/09gVA_REEGg
אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:
https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes
מהו חיתוך עץ?
חיתוך עץ (Woodcut), או הדפס עץ, היא טכניקת הדפסה של ציורים הנחרטים אל תוך משטח עץ. בטכניקה זו מסירים בעזרת מפסלת את החלקים שלא יודפסו ומשאירים את הציור בולט. יש גם שיטה אחרת, של כיסוי הציור בחומר מגן ואז שטיפת המשטח בזרם חול. התהליך משאיר את הציור שלם, בעוד שחלק שנשטף בחול "נחתך" פנימה בשחיקה.
לאחר מכן, כשהחריטה מוכנה, מגלגלים מעל הציור גלגלת דיו וכשמניחים נייר על חיתוך העץ ולוחצים עליו, עובר הדיו מהציור אל הנייר ומתקבל עליו הדפס.
ניתן גם ליצור תמונות בצבעים. עושים זאת על ידי צביעה והדפסה כזו, בנפרד לכל צבע.
היסטורית, הדפסי העץ העתיקים ביותר שהתגלו הם מסין של מהמאה ה-8. השתמשו בהם אז ליצירת בדים מעוטרים ורק בהמשך להדפסה על נייר. בתחילת המאה ה-15, עם החשיפה האירופית לסין וליכולותיה, החלו להשתמש בהדפסי עץ גם באירופה. כשנולד הדפוס, באמצע המאה ה-15, החלו להוסיף הדפסי העץ לספרים ועיתונים, כטכניקה משלימה להדפסת הכתב.
זו הייתה תקופת הרנסאנס והאמנים פיתחו את חיתוך העץ לצרכים אמנותיים. השכלולים שהוסיפו בחיתוכי העץ, הפכו את הדפסי העץ לטכניקה אמנותית חשובה. מהוספת גוני שחור-אפור ומרקמים חדשים שהוסיפו אשליה של צבע, צל ותלת-ממד, שיצר בסוף המאה ה-15 הצייר הגרמני אלברכט דירר, דרך אפקטים המדמים תנועה שפיתח הצייר טיציאן. במאה ה-19 נוצרו ביפאן חיתוכי עץ מתקדמים מאד, ועבודות מרשימות הפכו את חיתוכי העץ היפאניים לשם דבר.
כך יוצרים חיתוך עץ:
https://youtu.be/BAaR9UHsUA0
שלבי חיתוך העץ:
https://youtu.be/2UJ7C2cF-PE
ואמן עובד על חיתוך עץ:
https://youtu.be/GfjIyq74TmM
חיתוך עץ (Woodcut), או הדפס עץ, היא טכניקת הדפסה של ציורים הנחרטים אל תוך משטח עץ. בטכניקה זו מסירים בעזרת מפסלת את החלקים שלא יודפסו ומשאירים את הציור בולט. יש גם שיטה אחרת, של כיסוי הציור בחומר מגן ואז שטיפת המשטח בזרם חול. התהליך משאיר את הציור שלם, בעוד שחלק שנשטף בחול "נחתך" פנימה בשחיקה.
לאחר מכן, כשהחריטה מוכנה, מגלגלים מעל הציור גלגלת דיו וכשמניחים נייר על חיתוך העץ ולוחצים עליו, עובר הדיו מהציור אל הנייר ומתקבל עליו הדפס.
ניתן גם ליצור תמונות בצבעים. עושים זאת על ידי צביעה והדפסה כזו, בנפרד לכל צבע.
היסטורית, הדפסי העץ העתיקים ביותר שהתגלו הם מסין של מהמאה ה-8. השתמשו בהם אז ליצירת בדים מעוטרים ורק בהמשך להדפסה על נייר. בתחילת המאה ה-15, עם החשיפה האירופית לסין וליכולותיה, החלו להשתמש בהדפסי עץ גם באירופה. כשנולד הדפוס, באמצע המאה ה-15, החלו להוסיף הדפסי העץ לספרים ועיתונים, כטכניקה משלימה להדפסת הכתב.
זו הייתה תקופת הרנסאנס והאמנים פיתחו את חיתוך העץ לצרכים אמנותיים. השכלולים שהוסיפו בחיתוכי העץ, הפכו את הדפסי העץ לטכניקה אמנותית חשובה. מהוספת גוני שחור-אפור ומרקמים חדשים שהוסיפו אשליה של צבע, צל ותלת-ממד, שיצר בסוף המאה ה-15 הצייר הגרמני אלברכט דירר, דרך אפקטים המדמים תנועה שפיתח הצייר טיציאן. במאה ה-19 נוצרו ביפאן חיתוכי עץ מתקדמים מאד, ועבודות מרשימות הפכו את חיתוכי העץ היפאניים לשם דבר.
כך יוצרים חיתוך עץ:
https://youtu.be/BAaR9UHsUA0
שלבי חיתוך העץ:
https://youtu.be/2UJ7C2cF-PE
ואמן עובד על חיתוך עץ:
https://youtu.be/GfjIyq74TmM
מהי אמנות נאיבית?
הציור הנאיבי הוא ציור עם אופי תמים, שנראה כאילו צויר על ידי ילד מוכשר או מישהו מבוגר שאינו צייר מקצועי. זהו סגנון ציור חם, עז הבעה וצבעוני מאד. חוץ מהצורות והצבעים שמזכירים בה את הציור הילדותי, בולט בה הציור הדו-ממדי, ללא עומק ופרספקטיבה ומלא בפשטות כמעט מוגזמת שבו.
האמנות הנאיבית, התמימה, או "אמנות פרימיטיבית" כמו שלעיתים קראו לה, הייתה בדרך כלל בתחום הציור וגם מעט בפיסול. סימניה הם הפשטות והקסם שבה. יש בה מרכיבים הנראים "פשוטים" במכוון והיא מזכירה אמנות פרהיסטורית או פרימיטיבית, שאינה דומה לאמנות המערבית המתקדמת.
מפורסמים במיוחד בציור הנאיבי הם ציוריו של אנרי רוסו שהרבה לצייר ג'ונגלים אקזוטיים וצמחייה של ג'ונגל. בלט בזרם הנאיבי גם בן תקופתו פול גוגן, שצייר בטהיטי נשים מקומיות ויפות, על רקע הנוף המיוחד והצמחיה של איי הים הדרומי.
הנה האמנות הנאיבית:
http://youtu.be/8pmBJasutGY
וציוריו בסגנון זה של אנרי רוסו:
http://youtu.be/nZUfdcgkKRQ
הציור הנאיבי הוא ציור עם אופי תמים, שנראה כאילו צויר על ידי ילד מוכשר או מישהו מבוגר שאינו צייר מקצועי. זהו סגנון ציור חם, עז הבעה וצבעוני מאד. חוץ מהצורות והצבעים שמזכירים בה את הציור הילדותי, בולט בה הציור הדו-ממדי, ללא עומק ופרספקטיבה ומלא בפשטות כמעט מוגזמת שבו.
האמנות הנאיבית, התמימה, או "אמנות פרימיטיבית" כמו שלעיתים קראו לה, הייתה בדרך כלל בתחום הציור וגם מעט בפיסול. סימניה הם הפשטות והקסם שבה. יש בה מרכיבים הנראים "פשוטים" במכוון והיא מזכירה אמנות פרהיסטורית או פרימיטיבית, שאינה דומה לאמנות המערבית המתקדמת.
מפורסמים במיוחד בציור הנאיבי הם ציוריו של אנרי רוסו שהרבה לצייר ג'ונגלים אקזוטיים וצמחייה של ג'ונגל. בלט בזרם הנאיבי גם בן תקופתו פול גוגן, שצייר בטהיטי נשים מקומיות ויפות, על רקע הנוף המיוחד והצמחיה של איי הים הדרומי.
הנה האמנות הנאיבית:
http://youtu.be/8pmBJasutGY
וציוריו בסגנון זה של אנרי רוסו:
http://youtu.be/nZUfdcgkKRQ
איך אופיין הפוביזם בציור כצבעוני, גועש, פרוע ואלים?
זה קרה בסלון הסתיו של 1905, כשהחל סקנדל של ממש סביב ציוריהם של אנרי מאטיס וחבריו הציירים.
המבקר לואי הזדעזע מה"אלימות של הצבעים" הלא מעורבבים, הבהירים, הלא ריאליסטיים, שצוירו בצורות מעוותות בפרספקטיבה שלהן, אקספרסיביות, סכמטיות ובהטחות מכחול ספונטניות, שניתן לראות בבירור. הוא קרא לאמנים הללו "פובס" (fauves), בעברית "חיות רעות".
האמנים הללו כלל לא ניסו לחקות את האמיתי, אלא להביע את רגשותיהם בהתייחסות לנוף. כתמי הצבע היו כלי ההבעה העצמית העיקרי של יצירותיהם. אמנם את השימוש "הפרוע" בצבע הם למדו מוואן גוך ומפול גוגן, אבל הם היו הראשונים שלא ראו בציור דרך לייצג את האובייקט, אלא אמצעי מעולה לתאר את התפיסה שלהם אותו.
וכמו שקורה לא פעם, כשמשהו שאמור להעליב אמנים הופך לתואר שהם נוטלים לעצמם (אימפרסיוניזם, למשל), עם הזמן הפך "פוביזם" (Fauvism) לשם שבחרו אמני הסגנון הזה, שם שמזוהה איתם.
הפוביזם התאפיין במשיחות מכחול מופרדות וניגודי צבעים עזים וחריפים, עם הלבן של בד הקנווס שנותר ביניהן ומכניס אור בתמונה.
אבל איך יכבוש סגנון כזה את האמנות? ובכן הוא לא. כי הפוביסטים פעלו רק שנים בודדות, בעיקר בין השנים 1904 ל-1907. המפורסמים מביניהם היו אנרי מאטיס הידוע, מי שנחשב למנהיג הבלתי מעורער של הפוביזם ולדמות המרכזית בתנועה אמנותית זו שהשפיעה רבות על התפתחות האמנות המודרנית, בתחילת המאה ה-20.
לצד מאטיס בלטו גם מוריס דה-ולאמנק ואנדרה דרן. אמנים נוספים בפוביזם היו ראול דופי, אלבר מארקה, ז'ורז' רואו וקס ואן דונגן. כל אחד מהרשימה תרם את תרומתו לפיתוח הסגנון הפוביסטי, שהתאפיין בשימוש בצבעים עזים ונועזים ובפישוט הצורות. יחד, הם היוו את הכוח המניע מאחורי זרם האמנות הזה.
הנה קיצור תולדות הפוביזם:
https://youtu.be/W4lOgeq78B8
הסבר על זרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
והפוביזם של הצייר אנרי מאטיס:
https://youtu.be/FIZSlKIby28
זה קרה בסלון הסתיו של 1905, כשהחל סקנדל של ממש סביב ציוריהם של אנרי מאטיס וחבריו הציירים.
המבקר לואי הזדעזע מה"אלימות של הצבעים" הלא מעורבבים, הבהירים, הלא ריאליסטיים, שצוירו בצורות מעוותות בפרספקטיבה שלהן, אקספרסיביות, סכמטיות ובהטחות מכחול ספונטניות, שניתן לראות בבירור. הוא קרא לאמנים הללו "פובס" (fauves), בעברית "חיות רעות".
האמנים הללו כלל לא ניסו לחקות את האמיתי, אלא להביע את רגשותיהם בהתייחסות לנוף. כתמי הצבע היו כלי ההבעה העצמית העיקרי של יצירותיהם. אמנם את השימוש "הפרוע" בצבע הם למדו מוואן גוך ומפול גוגן, אבל הם היו הראשונים שלא ראו בציור דרך לייצג את האובייקט, אלא אמצעי מעולה לתאר את התפיסה שלהם אותו.
וכמו שקורה לא פעם, כשמשהו שאמור להעליב אמנים הופך לתואר שהם נוטלים לעצמם (אימפרסיוניזם, למשל), עם הזמן הפך "פוביזם" (Fauvism) לשם שבחרו אמני הסגנון הזה, שם שמזוהה איתם.
הפוביזם התאפיין במשיחות מכחול מופרדות וניגודי צבעים עזים וחריפים, עם הלבן של בד הקנווס שנותר ביניהן ומכניס אור בתמונה.
אבל איך יכבוש סגנון כזה את האמנות? ובכן הוא לא. כי הפוביסטים פעלו רק שנים בודדות, בעיקר בין השנים 1904 ל-1907. המפורסמים מביניהם היו אנרי מאטיס הידוע, מי שנחשב למנהיג הבלתי מעורער של הפוביזם ולדמות המרכזית בתנועה אמנותית זו שהשפיעה רבות על התפתחות האמנות המודרנית, בתחילת המאה ה-20.
לצד מאטיס בלטו גם מוריס דה-ולאמנק ואנדרה דרן. אמנים נוספים בפוביזם היו ראול דופי, אלבר מארקה, ז'ורז' רואו וקס ואן דונגן. כל אחד מהרשימה תרם את תרומתו לפיתוח הסגנון הפוביסטי, שהתאפיין בשימוש בצבעים עזים ונועזים ובפישוט הצורות. יחד, הם היוו את הכוח המניע מאחורי זרם האמנות הזה.
הנה קיצור תולדות הפוביזם:
https://youtu.be/W4lOgeq78B8
הסבר על זרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
והפוביזם של הצייר אנרי מאטיס:
https://youtu.be/FIZSlKIby28
מה נהגו אמני הרנסאנס לצייר?
אמנות הציור בתקופת הרנסאנס (Renaissance Art) הביאה לציור את הריאליזם והרגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם ומושאי הציור בכלל, בצורה אמיתית כל הניתן, או במונח המקובל בעולם האמנות - בצורה ריאליסטית.
לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.
ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים.
כי בעוד אמנות ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה, אלו של יוון ורומי העתיקות, והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, הפרספקטיבה והאור.
ואכן, ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס באו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.
הנה אמני הרנסאנס:
https://youtu.be/ppgsOXjYZlE
סקירה על אמנות הרנסאנס דרך אמני התקופה הגדולים:
https://youtu.be/D4DC97SceTs
לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:
https://youtu.be/jMTJD5hTx4U
ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:
https://youtu.be/3siMvDQkhoE
והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):
https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes
אמנות הציור בתקופת הרנסאנס (Renaissance Art) הביאה לציור את הריאליזם והרגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם ומושאי הציור בכלל, בצורה אמיתית כל הניתן, או במונח המקובל בעולם האמנות - בצורה ריאליסטית.
לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.
ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים.
כי בעוד אמנות ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה, אלו של יוון ורומי העתיקות, והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, הפרספקטיבה והאור.
ואכן, ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס באו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.
הנה אמני הרנסאנס:
https://youtu.be/ppgsOXjYZlE
סקירה על אמנות הרנסאנס דרך אמני התקופה הגדולים:
https://youtu.be/D4DC97SceTs
לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:
https://youtu.be/jMTJD5hTx4U
ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:
https://youtu.be/3siMvDQkhoE
והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):
https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes
מתי נולדה הפרספקטיבה?
פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.
אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.
דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.
על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
ועל הפרספקטיבה באנגלית:
https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY
גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:
https://youtu.be/xgHTXMEhE2k
ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/X80kxg2YAEc
והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
פרספקטיבה (Perspective), אותה טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק, נולדה בתקופת הרנסאנס. זה התרחש כשנוצרה בפירנצה שיטה ליצירת עומק בציור. השיטה הזו. זכתה לשם "הפרספקטיבה המדעית". כיום היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
היה זה האדריכל האיטלקי הגאון ברונלסקי שתרם לעולם האמנות את הפרספקטיבה המתמטית. זה היה פיתוח של כלים חישוביים ותכנוניים ליצירת פרספקטיבה מדוייקת להפליא, בתכניות ושרטוטים. בזכות הפיתוח הזה יכולים היו האדריכלים אחריו לבחון ולהדגים לאחרים מבנים אדריכליים שתכננו, עוד בשלבי התכנון והשרטוט שלהם.
כך נתנו השיטות לציור הפרספקטיבה יכולת לתאר את העולם הממשי בדרך של יצירת אשליית עומק ונפח. לאמני הרנסנס והאמנים שבאו אחריהם הייתה הפרספקטיבה כלי מצוין לתיעוד העולם בדיוק רב.
אנשי הרנסאנס השתמשו אז בשיטה החדשה, בכדי להתנתק ממסורת הציור של ימי הביניים. בעזרתה הם תיארו טוב יותר את העולם המציאותי, הטבעי, האובייקטיבי והחילוני. תיאורים אלו החליפו את התיאורים שנלקחו מספרי הקודש ולא הוכרחו להיות דומים למה שהאדם רואה במציאות. משום כך היא מכונה לעתים "פרספקטיבת הרנסאנס".
דוגמאות לפרספקטיבה של הרנסאנס לא חסרות. אחת הטובות היא ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. בציור זה הפרספקטיבה הגאומטרית, או המתמטית, שיוצרת בו תחושה של עומק ומושכת את המבט של הצופה אל דמותו של ישו.
דוגמה אחרת היא זו של הפרספקטיבה האטמוספירית, המשמשת בציור "המונה ליזה" של לאונרדו. כאן היא מסייעת להבדיל בין מוקד התמונה, המונה ליזה, ובין הנוף שמאחור.
על הפרספקטיבה שהתפתחה בתקופת הרנסאנס (מתורגם):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
ועל הפרספקטיבה באנגלית:
https://youtu.be/WQUi5Ue_fLY
גילוי הפרספקטיבה הלינארית בידי ברונלסקי:
https://youtu.be/xgHTXMEhE2k
ממנה יצר ברונלסקי את הפרספקטיבה המתמטית:
https://youtu.be/X80kxg2YAEc
והפרספקטיבה בסעודה האחרונה של לאונרדו:
https://youtu.be/ODEvCINTADs
מהו סגנון אר דקו עם האמנות העיטורית?
סגנון ה'אר-דקו' (Art Deco), או "אמנות עיטורית", הוא סגנון אמנותי שפרץ בשנות העשרים של המאה הקודמת ומאופיין בעיטורים גאומטריים, כמו זיגזגים או משולשים ובאמנות קישוטית, ראוותנית ולא צנועה.
לרוב הסגנון ניכר בצבעיו העזים ובשימוש בחומרים יקרים ואף חדישים לזמנם.
האר, או ארט דקו, הושפע מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם ופוטוריזם. באדריכלות הוא הציג מבנים גדולים ושאפתניים, עם זוויות, קשתות ועיקולים.
חלקם היו בקווים גיאומטרים נקיים, בעוד אחרים השתמשו בדימויים מעולם החי והצומח, דוגמת פרחים, נוצות של טווסים וכדומה.
אבל ה'אר-דקו' הושפע גם מטכנולוגיה, אופנה, אמנות מצרית ואפילו מסגנון הג'אז. באמנות הוא שאב השראה רבה מסגנונות אמנותיים, אך גם מהסגנונות האדריכליים כמו באוהאוס והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
האדריכל השווייצרי לה קורבוזייה הוא שהשיק את הסגנון הזה בתערוכה בפריז ב-1925, בה הציג לראשונה את הסגנון ורעיונותיו. כך יצא שבשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוא הפך להברקה החדשנית של הארכיטקטורה והעיצוב.
עם מילות מפתח כמו שאפתנות, עושר וסגנון, האר-דקו התאים בדיוק לשגשוג הכלכלי שבין שתי מלחמות העולם ועד למיתון של שנות ה-30.
בניין קרייזלר בניו יורק הוא דוגמה אדריכלית נהדרת של ארט דקו. גם בניין האמפייר סטייט בילדינג שנבנה אחריו, מככב בסגנון זה וכך גם גשר הזהב בסן פרנסיסקו. רובע 'אר-דקו' במיאמי הוא אולי בירת הסגנון, עם 800 בניינים בצבעי פסטל, שנבנו בשנות ה-20, ומדגימים את ה'אר-דקו' בשיאו.
משם התפשט הסגנון לאמנות, עיצוב ואופנה. כך השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב, כולל עיצוב תכשיטים, ריהוט עיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים ועוד מהאמנויות שהפכו בזכותו דקורטיביות יותר.
היו בו צורות שנשאבו מתרבויות קדומות כמו דגמי פירמידה, לוטוס, פפירוס ועוד. העיטור היווה חלק מהחפץ שאי אפשר לוותר עליו. כך יופיעו לפתע מראות עם קרניים, או מכשירי רדיו עם דוגמת מעויינים.
מוצרי הריהוט והאופנה שעוצבו באר-דקו המוקדם, היו יקרים ויועדו לצרכני עילית עשירים. היוקרה ניכרה בחומר, בצבעוניות, בגימור המלוטש שלהם ובהקפדה על הפרטים הקטנים.
עם הנטייה של הצרכנים הללו למוצרים דקורטיביים, פונקציונליים (שימושיים), מודרניים ובעלי מראה תעשייתי וקווים זורמים, דחו רבים ממעצבי ה"אר דקו" את החומרים המוכרים אז והשתמשו בחומרים יוקרתיים, כמו פלדה, שיש ועצים יקרים.
הנה האר דקו:
https://youtu.be/amVvYPU4Gw8
באמנות:
https://youtu.be/THjB9r2McHA
בקולנוע - מבנה המועדון מהסרט "קסנדו":
https://youtu.be/7lqffg8JAuQ
באדריכלות (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=2m27s&end=8m36s
בעיצוב:
https://youtu.be/GqFaJBn2ybE
ומגוון עצום של דוגמאות:
https://youtu.be/vndL5tTTReE
סגנון ה'אר-דקו' (Art Deco), או "אמנות עיטורית", הוא סגנון אמנותי שפרץ בשנות העשרים של המאה הקודמת ומאופיין בעיטורים גאומטריים, כמו זיגזגים או משולשים ובאמנות קישוטית, ראוותנית ולא צנועה.
לרוב הסגנון ניכר בצבעיו העזים ובשימוש בחומרים יקרים ואף חדישים לזמנם.
האר, או ארט דקו, הושפע מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם ופוטוריזם. באדריכלות הוא הציג מבנים גדולים ושאפתניים, עם זוויות, קשתות ועיקולים.
חלקם היו בקווים גיאומטרים נקיים, בעוד אחרים השתמשו בדימויים מעולם החי והצומח, דוגמת פרחים, נוצות של טווסים וכדומה.
אבל ה'אר-דקו' הושפע גם מטכנולוגיה, אופנה, אמנות מצרית ואפילו מסגנון הג'אז. באמנות הוא שאב השראה רבה מסגנונות אמנותיים, אך גם מהסגנונות האדריכליים כמו באוהאוס והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
האדריכל השווייצרי לה קורבוזייה הוא שהשיק את הסגנון הזה בתערוכה בפריז ב-1925, בה הציג לראשונה את הסגנון ורעיונותיו. כך יצא שבשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוא הפך להברקה החדשנית של הארכיטקטורה והעיצוב.
עם מילות מפתח כמו שאפתנות, עושר וסגנון, האר-דקו התאים בדיוק לשגשוג הכלכלי שבין שתי מלחמות העולם ועד למיתון של שנות ה-30.
בניין קרייזלר בניו יורק הוא דוגמה אדריכלית נהדרת של ארט דקו. גם בניין האמפייר סטייט בילדינג שנבנה אחריו, מככב בסגנון זה וכך גם גשר הזהב בסן פרנסיסקו. רובע 'אר-דקו' במיאמי הוא אולי בירת הסגנון, עם 800 בניינים בצבעי פסטל, שנבנו בשנות ה-20, ומדגימים את ה'אר-דקו' בשיאו.
משם התפשט הסגנון לאמנות, עיצוב ואופנה. כך השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב, כולל עיצוב תכשיטים, ריהוט עיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים ועוד מהאמנויות שהפכו בזכותו דקורטיביות יותר.
היו בו צורות שנשאבו מתרבויות קדומות כמו דגמי פירמידה, לוטוס, פפירוס ועוד. העיטור היווה חלק מהחפץ שאי אפשר לוותר עליו. כך יופיעו לפתע מראות עם קרניים, או מכשירי רדיו עם דוגמת מעויינים.
מוצרי הריהוט והאופנה שעוצבו באר-דקו המוקדם, היו יקרים ויועדו לצרכני עילית עשירים. היוקרה ניכרה בחומר, בצבעוניות, בגימור המלוטש שלהם ובהקפדה על הפרטים הקטנים.
עם הנטייה של הצרכנים הללו למוצרים דקורטיביים, פונקציונליים (שימושיים), מודרניים ובעלי מראה תעשייתי וקווים זורמים, דחו רבים ממעצבי ה"אר דקו" את החומרים המוכרים אז והשתמשו בחומרים יוקרתיים, כמו פלדה, שיש ועצים יקרים.
הנה האר דקו:
https://youtu.be/amVvYPU4Gw8
באמנות:
https://youtu.be/THjB9r2McHA
בקולנוע - מבנה המועדון מהסרט "קסנדו":
https://youtu.be/7lqffg8JAuQ
באדריכלות (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=2m27s&end=8m36s
בעיצוב:
https://youtu.be/GqFaJBn2ybE
ומגוון עצום של דוגמאות:
https://youtu.be/vndL5tTTReE
