שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למי אפשר לפנות כשקשה לנו?
כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.
נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.
הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:
https://youtu.be/x2aHTCz-5XI
ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:
http://youtu.be/MWU43sx3poM
מהו שעמום ואיך הוא הניע את האנושות?
טולסטוי קרא לו "תשוקה לתשוקה" ומרטין היידגר כינה אותו "לימבו של ריקנות". אנחנו נמלטים ובורחים ממנו כל העת, אבל האם השעמום (Boredom) הוא באמת רגש כל כך שלילי ובעייתי?
ראשית, השעמום אינו ייחודי לאנושות. אצל חתולים, כלבים ובקרב קופים דמויי אדם הוא נצפה במחקר פעמים רבות.
שעמום אצל האדם הוא רגש או תחושה אנושית אוניברסלית שכולנו מכירים היטב. זה אותו ריק פנימי שמורגש כאשר שום דבר לא מצליח לעורר בנו עניין או התרגשות. חוקרים מגדירים את השעמום הזה כמצב תודעתי של חוסר גירוי או חוסר עניין בסביבה המיידית שלנו והוא מלווה לרוב בתחושת אי-נוחות ורצון לשנות את המצב הנוכחי.
שעמום יכול להיווצר כתוצאה מפעילות חדגונית או מחסור בגירויים. הוא עלול גם להיות תוצאה של מצב בו היכולת של אדם עולה על דרישות הפעילות שבה הוא עוסק, כלומר עבודה שהיא משמעותית מתחת לכישוריו ויכולותיו.
#תולדות השעמום
השעמום הוא רגש שנתפס כשלילי ורבים רואים בו מילה חדשה, או מעין קונספט שנולד והוכר בציבור כשפרצה "המהפכה התעשייתית", עת נולד הזמן הפנוי. אז המילה, לפחות באנגלית, אולי נולדה רק באמצע המאה ה-19, אבל זמן פנוי היה קיים גם לפניה.
על כתובת מהמאה ה-3 לספירה, שנחשפה בעיר האיטלקית בנוונוטו מתנוססת ברכה לקונסול הקמפני מרקליאנוס, שבאמצעות ארגון של קרבות גלדיאטורים הוא הציל את העם מהשיעמום האינסופי.
במאה ה-19, השעמום האנושי מתחזק. זה קורה כשהמהפכה התעשייתית מייצרת מעמד חדש ועצום של עובדים בבתי חרושת. הם עובדים על פסי ייצור ועוסקים במשך שעות ארוכות במלאכה מונוטונית ומשעממת ביותר. כשאתה עושה פעולה זהה כל חייך, יום אחרי יום במשך שעות כה רבות, הניכור והשעמום הופכים קשים מנשוא.
בהמשך מצטרף השעמום המשרדי לשעמום התעשייתי, בחסות הבירוקרטיה הצומחת. כאן נדבקים בשעמום גם עובדי המשרד הרבים, שמצטרפים לכוח העבודה ומלאכתם אולי פחות פיזית אך לא פחות משעממת.
חוקי חינוך החובה שנולדים באותם ימים בארצות מתועשות מצמיחים את בתי הספר לכלל האוכלוסייה. עימם נולד גם השעמום החינוכי, המהווה עבור רבים את חלק מחוויות הילדות המרכזיות שלהם.
באותם ימים של המאה ה-19 נוצרות בכל השפות באירופה מילים חדשות המביעות שעמום. לאוצר המילים האנגלי, למשל, מתווספת המילה Boredom, כמקבילה ל-Ennui הצרפתי.
המאה ה-20 תוסיף למעגל השעמום את הנשים. בחציה הראשון רובן עדיין לא עובדות ומי מהן שזוכות להגשים את החלום האמריקאי מסוגרות בביתן, כשהן מוקפת במכשירים חשמליים. בזכות אותם חידושים טכנולוגיים מצטמצמת משמעותית העבודה היומיומית והזמן הפנוי שלהן חושף את עקרות הבית לחוויה חדשה - השעמום הפרברי. השעמום זה, אגב, יהפוך לאחד המאיצים החשובים של המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60.
שנות ה-80 של המאה הקודמת יצרפו עוד אוכלוסיה לעידן השעמום וזהו השעמום התאגידי. לאנשים רבים, יצירתיים או יזמים ברוחם, יימאס לעבוד כשכירים, בתאגיד גדול ומשעמם. חלקם הגדל והולך יתמלא אומץ ויחפש או יקים בעצמו את חברות הסטארטאפ החדשות, שייצרו בתורן את האינטרנט ואת מהפכת המידע החדשה.
פסיכולוגית, האדישות או האפתיה חודרות לתודעה, בעת שאדם חש שדבר לא מעניין אותו ואין לו שום דבר משמעותי לעשותו. לרבים מאיתנו מוכר הביטוי החיצוני של השעמום. מדובר בדרך כלל בירידה בתנועתיות, שכיבה על הספה או המיטה, או ישיבה ארוכה וחסרת תנועה, כשלא פעם מתלווה אליה בהייה בדבר מה או בחפץ או מראה מסוים מהחלון.
תחושות שכיחות אצל אנשים משועממים הן פסיביות, חוסר סיפוק, עצבות, הערכה עצמית נמוכה ואף בדידות.
#הצד המדעי של השעמום
הפסיכולוג תומס גוץ (Thomas Goetz) הגדיר שעמום כ"מצב של מתח שבו האדם מודע לריקנות של פעילותו הנוכחית". זה מסביר את התחושה אצל רבים שעל אף שיש לנו אינטרנט, סמארטפון, רשתות חברתיות, משחקי מחשב, נטפליקס, טאבלטים וטלוויזיות חכמות, השיעמום עדיין מקיף אותנו ולא מראה שום כוונה להיעלם.
המדענים מזהים מספר סוגים של שעמום:
שעמום אדיש (indifferent boredom) - כשאנו לא מוצאים עניין בשום דבר.
שעמום קליברציה (calibrating boredom) - כשאנחנו ממתינים למשהו.
שעמום חיפוש (searching boredom) - כשאנו משתוקקים לגירוי חדש.
שעמום תגובתי (reactant boredom) - כשחשים כלואים במצב לא רצוי.
הפסיכיאטר המפורסם ויקטור פרנקל כתב שאובדן התכלית אצל האדם המודרני בעל האמצעים, יביא אותו לסבול מתחושת סתמיות וחוסר משמעות שהוא כינה "ריק קיומי". השעמום, לפי פרנקל, הוא הסימפטום הראשי שלה.
במקרים רבים השעמום עלול להיות עוד יותר הרסני. מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין שעמום כרוני לבין התנהגויות סיכון, התמכרויות, דיכאון, חרדה ואפילו אובדנות. בני נוער שמרבים להשתעמם באופן תכוף נוטים יותר להתנסות בסמים ואלכוהול. מבוגרים החווים שעמום בעבודה סובלים מירידה משמעותית בפרודוקטיביות, יצירתיות וסיפוק בחיים.
לשעמום קשר הדוק לשימוש בסמים, לשתיית אלכוהול, אכילה מופרזת, פנייה להימורים ועוד. הנטייה להשתעמם במהירות היא ככל הנראה תכונת אופי, המתחברת לצורך בסיפוקים מיידיים, להפרעות קשב וריכוז, נטייה לדיכאון, התנהגות התמכרותית או אפילו לאלימות. אדם שסובל משעמום קיצוני, כזה הנמשך זמן רב, עלול אף למצוא את עצמו מאבד את שפיות דעתו.
#למה השעמום הוא גם טוב?
קיים צד אחר למטבע ובימינו נוטים לראות בשעמום גם דבר טוב. יש רבים שרואים בו את המנוע הסמוי שמאחורי הקידמה האנושית. יתכן שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום הוא ליצור בנו דחף להכיר את סביבתנו, מה שישפר את התנאים להישרדות טובה יותר ולמניעת קיבעון, כלומר ימנע מאיתנו להיתקע ללא התקדמות ובמצב לא טוב.
לא מעט חוקרים בתחום הפסיכולוגיה גורסים שהשעמום מאפשר לאדם לגלות מה מעניין אותו וגורם לו הנאה ובכך הוא מפתח דמיון, יצירתיות, תחושת אוטונומיה ויכולת להסתמך על עצמו ועל יכולתיו שלו.
היסטוריונים ופילוסופים כמו ברטרנד ראסל (Bertrand Russell) טענו שהשעמום הוא אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר מאחורי הקידמה האנושית. במסה המפורסמת שלו "בשבח הבטלה", ראסל טען שהשעמום דוחף אותנו לחפש דרכים חדשות להפיג אותו, ובכך מוביל ליצירתיות פורצת דרך.
אברהם מאסלו (Abraham Maslow), אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, הסביר שרק לאחר שסיפקנו את צרכינו הבסיסיים אנו מתחילים לחוות שעמום. הוא שמדרבן אותנו לחפש משמעות עמוקה יותר.
הפילוסוף מרטין היידגר (Martin Heidegger) ראה בשעמום הזדמנות לחשיבה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הקיום.
#דוגמאות להצלחות שנולדו משעמום
דוגמאות מההיסטוריה מראות איך השעמום הניע המצאות פורצות דרך. בלייז פסקל (Blaise Pascal), המתמטיקאי הצרפתי הדגול, כתב פעם: "כל צרות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדרו לבדו". השעמום דחף את איזק ניוטון (Isaac Newton) לגלות את חוקי התנועה והכבידה בזמן שהוסגר לביתו בתקופת מגפת הדבר ב-1665–1666.
במאה ה-20, חוקרים גילו שמוח הנמצא במצב "מנוחה", כלומר לא מבצע פעילות ממוקדת, פעיל מאוד ברשת עצבית הקרויה "רשת ברירת המחדל" (Default Mode Network). רשת זו מאפשרת לנו לחלום בהקיץ, לפתור בעיות באופן לא מודע ולחבר רעיונות בצורה יצירתית.
היצירתיים שבנו יכולים להעיד שאין כמו מקלחת טובה לרעיונות חדשים או פתרונות לדברים שמטרידים אותנו...
סטיב ג'ובס (Steve Jobs) הדגיש את חשיבות הריק והפשטות בחיים, תפיסה שהשפיעה על גישתו לעיצוב ולחדשנות. גם אלברט איינשטיין (Albert Einstein) דיבר על ערך זמן החשיבה והשהות, אם כי הציטוט "השעמום הוא שער לאין סוף אפשרויות" מיוחס לעתים קרובות לדמויות שונות ומקורו המדויק אינו ברור.
במחקר משנת 2013 של ד"ר סנדי מאן (Sandi Mann) ועמיתיה, משתתפים שנדרשו לבצע פעילות משעממת לפני ניסוי יצירתיות הפגינו רעיונות יצירתיים יותר מאלה שביצעו פעילות מעניינת. השעמום, מסתבר, מכריח את המוח לחפש גירויים פנימיים כשאין גירויים חיצוניים.
בעידן הדיגיטלי שלנו, השעמום הפך למצרך נדיר. הטלפונים החכמים מספקים גירוי מיידי בכל רגע של אי-נוחות. מומחים מזהירים שאנו מאבדים את היכולת להיות משועממים – ועמה את היתרונות היצירתיים שהשעמום מביא.
אולי בעולם של הסחות דעת אינסופיות, היכולת לחוות שעמום היא בעצמה מיומנות חיונית שעלינו לטפח. כפי שאמר הסופר ניל גיימן (Neil Gaiman): "שעמום הוא המצב שבו המוח מתחיל לספר לעצמו סיפורים כדי להעסיק את עצמו".
הנה הסבר של השעמום:
https://youtu.be/CaG5XjyWc8c
הפסיכולוגיה מסבירה למה השעמום הוא רגש חשוב:
https://youtu.be/K710qprgtjo
בחיוך - הנה מה שעושים אנשים משועממים במשרד:
https://youtu.be/4Yk0Wz38G-Q
להתבונן מהחלון - לפעמים השעמום הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם (מתורגם):
https://youtu.be/8lz-qrVUecE
ההומור המטורף של חיפה, שחשה So low לעומת תל אביב הסוערת... (עברית)
https://youtu.be/qpB9ruSD2Uc
הרעיונות המבריקים שיכול להוליד השעמום (מתורגם):
https://youtu.be/c73Q8oQmwzo?long=yes
ומדוע השעמום הוא טוב לנו:
https://youtu.be/LKPwKFigF8U?long=yes
מהי מאניה דיפרסיה?
מאניה דיפרסיה (Manic depressive), או "הפרעה דו-קוטבית" היא הפרעה נפשית שבה החולה חווה לסירוגין רגעים של שמחה, התעלות ומצב רוח מצוין ורגעים אחרים של עצב ודיכאון קיצוני.
לכל אחד מאיתנו יש מצבי רוח. אבל בשונה משינויי מצב-הרוח הרגילים שיש לכולנו, התסמינים, הסימפטומים של ההפרעה הדו-קוטבית הם חריפים. בקיצור, אצל הלוקים בהפרעה דו-קוטבית מזהים תנודות חריגות במצב-הרוח, במרץ שלהם וביכולתם לתפקד.
לא פעם התוצאות של שינויי מצב הרוח הללו יכולים להביא לידי פגיעה במערכות היחסים של הלוקים בהפרעה הזו, לליקויים בעבודה ובלימודים שלהם ובמקרים קיצוניים אפילו להתאבדותם.
מצד שני, חשוב לדעת שיש טיפול יעיל במאניה דיפרסיה. בטיפול מתאים יכולים הלוקים במחלה לנהל חיים מלאים וללא הפרעות.
ג’קו פסטוריוס, נגן הבס הטוב בכל הזמנים, היה מהלוקים בתסמונת דו-קטבית, גרסה מתונה יותר של המאניה דיפרסיה, המכונה היפומאניה.
הנה המאניה דיפרסיה (עברית):
https://youtu.be/RzGBKJUto5I
הסבר ההפרעה הדו-קןטבית (מתורגם):
https://youtu.be/RrWBhVlD1H8
מצגת וידאו על המחלה (עברית):
https://youtu.be/gGS0ynwmhX0
סרטון קצר על סולן להקת אלג'יר, גבריאל בלחסן, שסבל מהמחלה (עברית):
https://youtu.be/Mt0qNQtiuDc?t=21s
וכתבה ארוכה על מאניה דיפרסיה (עברית):
https://youtu.be/S-7RzfSn9-Q?long=yes
מהו הדיכאון?
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
מהו אלכוהול?
במשך שנים רבות, בטרם הומצאו חומרי הרדמה טובים, הוא שימש להרדים פצועים וחולים, לצורך ניתוחים וטיפולים כואבים. אותה תכונה יצרה לו את השם של משקה המשחרר מעכבות ומחסומים, משפר את מצב הרוח ומקל על אנשים להתמודד עם בעיות.
מצד שני, כולם יודעים שהוא ממכר, הורס את הכבד ולא פעם הופך אנשים יצרניים ומתפקדים לשיכורים וחסרי שליטה עצמית. קבלו את האלכוהול (Alcohol), או בעצם, אל תקבלו אותו!
אלכוהול הוא מרכיב במשקאות חריפים, ששמו הפך עם הזמן למילה שאנשים משתמשים בה, בקיצור ובשפת היום-יום, כשם למשקאות האלכוהוליים עצמם - 'אלכוהול'.
זהו אחד מהחומרים הנקראים כהלים, או ביחיד כוהל, ששמו אתאנול. האתאנול הוא המרכיב במשקאות אלכוהוליים, שגורם לתחושה של שכרות. יש אלכוהול ביינות, קוקטיילים, בירות ובמשקאות חריפים כמו וודקה, ברנדי, עראק ועוד.
מקור השם 'אלכוהול' הוא משיבוש השם הערבי "אל כוהל". פרט אירוני ומעניין הוא שדווקא על הערבים, מי שנתנו לאלכוהול את שמו, אוסרת דתם לשתות אלכוהול...
נראה שיש לכך סיבה טובה. לאלכוהול יש אמנם השפעה משכרת. הוא גורם לשותים אותו הרגשת שמחה ושחרור לרגע ולכן בתרבויות רבות נוהגים לשתות משקאות חריפים, כשחוגגים ומבלים.
אנשים במצבי דיכאון מחפשים לא פעם את תחושת היציאה לרגע מהדיכאון, שמציעה השיכרות הזו. אבל כשפגה השפעת האתאנול והדיכאון חוזר, הם שותים שוב ושוב, מה שמוביל במהירות להתמכרות לשתיית אלכוהול.
גם תרבות השתייה שהתפתחה אצל בני נוער וצעירים סביב האלכוהול, היא מסוכנת. רבים לא מודעים עד כמה השיכרות יכולה להיות הרסנית. מי ששותים אלכוהול רב, גורמים נזק בלתי הפיך לגופם, במיוחד לכבד.
ההתמכרות לאלכוהול, שמכנים אותו "הטיפה המרה", היא סכנה בריאותית של ממש. ילדים ובני נוער שצורכים אלכוהול עלולים להסתבך ולאבד שליטה על עצמם, לסכן את עצמם, להגיע למצבים של אלימות, פגיעה עצמית, אובדן שליטה ועוד. מחקרים הוכיחו שוב ושוב שתחת השפעת האלכוהול אנשים עושים דברים שלא היו עושים במצב של פיכחון.
אם אתם שותים משקאות אלכוהוליים אז שתו במידה והזמינו ושתו גם מים, ביחד עם הדרינק שהזמנתם.
בבקשה הימנעו משתיית הרבה אלכוהול! - זה לא הופך אתכם לגברים... רעיון טוב הוא לאנשים שרוצים לשמור על בריאות ושליטה בחייהם, למנוע התמכרות למשקאות אלכוהוליים ולהימנע מבעיות רבות שהשיכרות, גם אם איננו יודעים או לא מאמינים שהשתכרנו, יכולה לגרום.
הנה השפעות שהאלכוהול גורם שטויות ששתיינים אומרים (עברית):
https://youtu.be/d4MsfT33Wro
אלה התהליכים שקורים לנו בגוף כשאנו שותים אלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/f7VqC_u_dwY
כך האלכוהול התגלה או הומצא (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
עוד על האלכוהול והשפעותיו:
http://youtu.be/vkpz7xFTWJo
מהי מוסיקת הבלוז?
מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.
בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.
הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.
בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.
אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.
לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...
מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".
מהו הבלוז:
http://youtu.be/JAt0L5TGuEY
הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:
http://youtu.be/aBg_gQxAShM
תולדות הבלוז:
https://youtu.be/vnaorRAxhmU
"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:
http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw
בלוז מינורי מדהים של להקת לד זפלין "Baby, I'm gonna leave you":
https://youtu.be/wO6bRjcyQN8
קצת שירה והסברים על בלוז:
http://youtu.be/DXbclfmvSfU
והסבר מדהים לגיטריסטים איך לנגן סולו בלוז ברמה הגבוהה ביותר:
https://youtu.be/C8EAAVxvB4A?long=yes
כל ילד ובוגר יכול לחוות רגעים של קושי, מצוקה או כאב. זה נורמלי ואפשר להסתייע במי שמבינים וישמחו לסייע. אם את או אתה חווים קשיים או דכאונות, ניתן לפנות ולקבל סיוע בחינם מהגופים וארגוני הסיוע הבאים:
סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, כולל עזרה נפשית ותמיכה לכל הגילאים (ילדים, נוער ומבוגרים).
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית. מציעים עזרה נפשית בטלפון 1201. השירות פועל 24 שעות ביממה ובאינטרנט, מדי יום בשעות 16:00 - 02:00. השירות של ער"ן ניתן בשפות עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ואמהרית.
עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון, שנותנת גם מידע ותמיכה.
נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי, המרכז לסיוע נפשי במצבי לחץ וטראומה.
הנה הסיבה שכדאי לפנות כשכואב:
https://youtu.be/x2aHTCz-5XI
ומתנדבים שמספרים על העזרה שהם מגישים לאנשים שפנו:
http://youtu.be/MWU43sx3poM
טולסטוי קרא לו "תשוקה לתשוקה" ומרטין היידגר כינה אותו "לימבו של ריקנות". אנחנו נמלטים ובורחים ממנו כל העת, אבל האם השעמום (Boredom) הוא באמת רגש כל כך שלילי ובעייתי?
ראשית, השעמום אינו ייחודי לאנושות. אצל חתולים, כלבים ובקרב קופים דמויי אדם הוא נצפה במחקר פעמים רבות.
שעמום אצל האדם הוא רגש או תחושה אנושית אוניברסלית שכולנו מכירים היטב. זה אותו ריק פנימי שמורגש כאשר שום דבר לא מצליח לעורר בנו עניין או התרגשות. חוקרים מגדירים את השעמום הזה כמצב תודעתי של חוסר גירוי או חוסר עניין בסביבה המיידית שלנו והוא מלווה לרוב בתחושת אי-נוחות ורצון לשנות את המצב הנוכחי.
שעמום יכול להיווצר כתוצאה מפעילות חדגונית או מחסור בגירויים. הוא עלול גם להיות תוצאה של מצב בו היכולת של אדם עולה על דרישות הפעילות שבה הוא עוסק, כלומר עבודה שהיא משמעותית מתחת לכישוריו ויכולותיו.
#תולדות השעמום
השעמום הוא רגש שנתפס כשלילי ורבים רואים בו מילה חדשה, או מעין קונספט שנולד והוכר בציבור כשפרצה "המהפכה התעשייתית", עת נולד הזמן הפנוי. אז המילה, לפחות באנגלית, אולי נולדה רק באמצע המאה ה-19, אבל זמן פנוי היה קיים גם לפניה.
על כתובת מהמאה ה-3 לספירה, שנחשפה בעיר האיטלקית בנוונוטו מתנוססת ברכה לקונסול הקמפני מרקליאנוס, שבאמצעות ארגון של קרבות גלדיאטורים הוא הציל את העם מהשיעמום האינסופי.
במאה ה-19, השעמום האנושי מתחזק. זה קורה כשהמהפכה התעשייתית מייצרת מעמד חדש ועצום של עובדים בבתי חרושת. הם עובדים על פסי ייצור ועוסקים במשך שעות ארוכות במלאכה מונוטונית ומשעממת ביותר. כשאתה עושה פעולה זהה כל חייך, יום אחרי יום במשך שעות כה רבות, הניכור והשעמום הופכים קשים מנשוא.
בהמשך מצטרף השעמום המשרדי לשעמום התעשייתי, בחסות הבירוקרטיה הצומחת. כאן נדבקים בשעמום גם עובדי המשרד הרבים, שמצטרפים לכוח העבודה ומלאכתם אולי פחות פיזית אך לא פחות משעממת.
חוקי חינוך החובה שנולדים באותם ימים בארצות מתועשות מצמיחים את בתי הספר לכלל האוכלוסייה. עימם נולד גם השעמום החינוכי, המהווה עבור רבים את חלק מחוויות הילדות המרכזיות שלהם.
באותם ימים של המאה ה-19 נוצרות בכל השפות באירופה מילים חדשות המביעות שעמום. לאוצר המילים האנגלי, למשל, מתווספת המילה Boredom, כמקבילה ל-Ennui הצרפתי.
המאה ה-20 תוסיף למעגל השעמום את הנשים. בחציה הראשון רובן עדיין לא עובדות ומי מהן שזוכות להגשים את החלום האמריקאי מסוגרות בביתן, כשהן מוקפת במכשירים חשמליים. בזכות אותם חידושים טכנולוגיים מצטמצמת משמעותית העבודה היומיומית והזמן הפנוי שלהן חושף את עקרות הבית לחוויה חדשה - השעמום הפרברי. השעמום זה, אגב, יהפוך לאחד המאיצים החשובים של המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60.
שנות ה-80 של המאה הקודמת יצרפו עוד אוכלוסיה לעידן השעמום וזהו השעמום התאגידי. לאנשים רבים, יצירתיים או יזמים ברוחם, יימאס לעבוד כשכירים, בתאגיד גדול ומשעמם. חלקם הגדל והולך יתמלא אומץ ויחפש או יקים בעצמו את חברות הסטארטאפ החדשות, שייצרו בתורן את האינטרנט ואת מהפכת המידע החדשה.
פסיכולוגית, האדישות או האפתיה חודרות לתודעה, בעת שאדם חש שדבר לא מעניין אותו ואין לו שום דבר משמעותי לעשותו. לרבים מאיתנו מוכר הביטוי החיצוני של השעמום. מדובר בדרך כלל בירידה בתנועתיות, שכיבה על הספה או המיטה, או ישיבה ארוכה וחסרת תנועה, כשלא פעם מתלווה אליה בהייה בדבר מה או בחפץ או מראה מסוים מהחלון.
תחושות שכיחות אצל אנשים משועממים הן פסיביות, חוסר סיפוק, עצבות, הערכה עצמית נמוכה ואף בדידות.
#הצד המדעי של השעמום
הפסיכולוג תומס גוץ (Thomas Goetz) הגדיר שעמום כ"מצב של מתח שבו האדם מודע לריקנות של פעילותו הנוכחית". זה מסביר את התחושה אצל רבים שעל אף שיש לנו אינטרנט, סמארטפון, רשתות חברתיות, משחקי מחשב, נטפליקס, טאבלטים וטלוויזיות חכמות, השיעמום עדיין מקיף אותנו ולא מראה שום כוונה להיעלם.
המדענים מזהים מספר סוגים של שעמום:
שעמום אדיש (indifferent boredom) - כשאנו לא מוצאים עניין בשום דבר.
שעמום קליברציה (calibrating boredom) - כשאנחנו ממתינים למשהו.
שעמום חיפוש (searching boredom) - כשאנו משתוקקים לגירוי חדש.
שעמום תגובתי (reactant boredom) - כשחשים כלואים במצב לא רצוי.
הפסיכיאטר המפורסם ויקטור פרנקל כתב שאובדן התכלית אצל האדם המודרני בעל האמצעים, יביא אותו לסבול מתחושת סתמיות וחוסר משמעות שהוא כינה "ריק קיומי". השעמום, לפי פרנקל, הוא הסימפטום הראשי שלה.
במקרים רבים השעמום עלול להיות עוד יותר הרסני. מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין שעמום כרוני לבין התנהגויות סיכון, התמכרויות, דיכאון, חרדה ואפילו אובדנות. בני נוער שמרבים להשתעמם באופן תכוף נוטים יותר להתנסות בסמים ואלכוהול. מבוגרים החווים שעמום בעבודה סובלים מירידה משמעותית בפרודוקטיביות, יצירתיות וסיפוק בחיים.
לשעמום קשר הדוק לשימוש בסמים, לשתיית אלכוהול, אכילה מופרזת, פנייה להימורים ועוד. הנטייה להשתעמם במהירות היא ככל הנראה תכונת אופי, המתחברת לצורך בסיפוקים מיידיים, להפרעות קשב וריכוז, נטייה לדיכאון, התנהגות התמכרותית או אפילו לאלימות. אדם שסובל משעמום קיצוני, כזה הנמשך זמן רב, עלול אף למצוא את עצמו מאבד את שפיות דעתו.
#למה השעמום הוא גם טוב?
קיים צד אחר למטבע ובימינו נוטים לראות בשעמום גם דבר טוב. יש רבים שרואים בו את המנוע הסמוי שמאחורי הקידמה האנושית. יתכן שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום הוא ליצור בנו דחף להכיר את סביבתנו, מה שישפר את התנאים להישרדות טובה יותר ולמניעת קיבעון, כלומר ימנע מאיתנו להיתקע ללא התקדמות ובמצב לא טוב.
לא מעט חוקרים בתחום הפסיכולוגיה גורסים שהשעמום מאפשר לאדם לגלות מה מעניין אותו וגורם לו הנאה ובכך הוא מפתח דמיון, יצירתיות, תחושת אוטונומיה ויכולת להסתמך על עצמו ועל יכולתיו שלו.
היסטוריונים ופילוסופים כמו ברטרנד ראסל (Bertrand Russell) טענו שהשעמום הוא אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר מאחורי הקידמה האנושית. במסה המפורסמת שלו "בשבח הבטלה", ראסל טען שהשעמום דוחף אותנו לחפש דרכים חדשות להפיג אותו, ובכך מוביל ליצירתיות פורצת דרך.
אברהם מאסלו (Abraham Maslow), אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, הסביר שרק לאחר שסיפקנו את צרכינו הבסיסיים אנו מתחילים לחוות שעמום. הוא שמדרבן אותנו לחפש משמעות עמוקה יותר.
הפילוסוף מרטין היידגר (Martin Heidegger) ראה בשעמום הזדמנות לחשיבה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הקיום.
#דוגמאות להצלחות שנולדו משעמום
דוגמאות מההיסטוריה מראות איך השעמום הניע המצאות פורצות דרך. בלייז פסקל (Blaise Pascal), המתמטיקאי הצרפתי הדגול, כתב פעם: "כל צרות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדרו לבדו". השעמום דחף את איזק ניוטון (Isaac Newton) לגלות את חוקי התנועה והכבידה בזמן שהוסגר לביתו בתקופת מגפת הדבר ב-1665–1666.
במאה ה-20, חוקרים גילו שמוח הנמצא במצב "מנוחה", כלומר לא מבצע פעילות ממוקדת, פעיל מאוד ברשת עצבית הקרויה "רשת ברירת המחדל" (Default Mode Network). רשת זו מאפשרת לנו לחלום בהקיץ, לפתור בעיות באופן לא מודע ולחבר רעיונות בצורה יצירתית.
היצירתיים שבנו יכולים להעיד שאין כמו מקלחת טובה לרעיונות חדשים או פתרונות לדברים שמטרידים אותנו...
סטיב ג'ובס (Steve Jobs) הדגיש את חשיבות הריק והפשטות בחיים, תפיסה שהשפיעה על גישתו לעיצוב ולחדשנות. גם אלברט איינשטיין (Albert Einstein) דיבר על ערך זמן החשיבה והשהות, אם כי הציטוט "השעמום הוא שער לאין סוף אפשרויות" מיוחס לעתים קרובות לדמויות שונות ומקורו המדויק אינו ברור.
במחקר משנת 2013 של ד"ר סנדי מאן (Sandi Mann) ועמיתיה, משתתפים שנדרשו לבצע פעילות משעממת לפני ניסוי יצירתיות הפגינו רעיונות יצירתיים יותר מאלה שביצעו פעילות מעניינת. השעמום, מסתבר, מכריח את המוח לחפש גירויים פנימיים כשאין גירויים חיצוניים.
בעידן הדיגיטלי שלנו, השעמום הפך למצרך נדיר. הטלפונים החכמים מספקים גירוי מיידי בכל רגע של אי-נוחות. מומחים מזהירים שאנו מאבדים את היכולת להיות משועממים – ועמה את היתרונות היצירתיים שהשעמום מביא.
אולי בעולם של הסחות דעת אינסופיות, היכולת לחוות שעמום היא בעצמה מיומנות חיונית שעלינו לטפח. כפי שאמר הסופר ניל גיימן (Neil Gaiman): "שעמום הוא המצב שבו המוח מתחיל לספר לעצמו סיפורים כדי להעסיק את עצמו".
הנה הסבר של השעמום:
https://youtu.be/CaG5XjyWc8c
הפסיכולוגיה מסבירה למה השעמום הוא רגש חשוב:
https://youtu.be/K710qprgtjo
בחיוך - הנה מה שעושים אנשים משועממים במשרד:
https://youtu.be/4Yk0Wz38G-Q
להתבונן מהחלון - לפעמים השעמום הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם (מתורגם):
https://youtu.be/8lz-qrVUecE
ההומור המטורף של חיפה, שחשה So low לעומת תל אביב הסוערת... (עברית)
https://youtu.be/qpB9ruSD2Uc
הרעיונות המבריקים שיכול להוליד השעמום (מתורגם):
https://youtu.be/c73Q8oQmwzo?long=yes
ומדוע השעמום הוא טוב לנו:
https://youtu.be/LKPwKFigF8U?long=yes
מאניה דיפרסיה (Manic depressive), או "הפרעה דו-קוטבית" היא הפרעה נפשית שבה החולה חווה לסירוגין רגעים של שמחה, התעלות ומצב רוח מצוין ורגעים אחרים של עצב ודיכאון קיצוני.
לכל אחד מאיתנו יש מצבי רוח. אבל בשונה משינויי מצב-הרוח הרגילים שיש לכולנו, התסמינים, הסימפטומים של ההפרעה הדו-קוטבית הם חריפים. בקיצור, אצל הלוקים בהפרעה דו-קוטבית מזהים תנודות חריגות במצב-הרוח, במרץ שלהם וביכולתם לתפקד.
לא פעם התוצאות של שינויי מצב הרוח הללו יכולים להביא לידי פגיעה במערכות היחסים של הלוקים בהפרעה הזו, לליקויים בעבודה ובלימודים שלהם ובמקרים קיצוניים אפילו להתאבדותם.
מצד שני, חשוב לדעת שיש טיפול יעיל במאניה דיפרסיה. בטיפול מתאים יכולים הלוקים במחלה לנהל חיים מלאים וללא הפרעות.
ג’קו פסטוריוס, נגן הבס הטוב בכל הזמנים, היה מהלוקים בתסמונת דו-קטבית, גרסה מתונה יותר של המאניה דיפרסיה, המכונה היפומאניה.
הנה המאניה דיפרסיה (עברית):
https://youtu.be/RzGBKJUto5I
הסבר ההפרעה הדו-קןטבית (מתורגם):
https://youtu.be/RrWBhVlD1H8
מצגת וידאו על המחלה (עברית):
https://youtu.be/gGS0ynwmhX0
סרטון קצר על סולן להקת אלג'יר, גבריאל בלחסן, שסבל מהמחלה (עברית):
https://youtu.be/Mt0qNQtiuDc?t=21s
וכתבה ארוכה על מאניה דיפרסיה (עברית):
https://youtu.be/S-7RzfSn9-Q?long=yes
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
מצב רוח
במשך שנים רבות, בטרם הומצאו חומרי הרדמה טובים, הוא שימש להרדים פצועים וחולים, לצורך ניתוחים וטיפולים כואבים. אותה תכונה יצרה לו את השם של משקה המשחרר מעכבות ומחסומים, משפר את מצב הרוח ומקל על אנשים להתמודד עם בעיות.
מצד שני, כולם יודעים שהוא ממכר, הורס את הכבד ולא פעם הופך אנשים יצרניים ומתפקדים לשיכורים וחסרי שליטה עצמית. קבלו את האלכוהול (Alcohol), או בעצם, אל תקבלו אותו!
אלכוהול הוא מרכיב במשקאות חריפים, ששמו הפך עם הזמן למילה שאנשים משתמשים בה, בקיצור ובשפת היום-יום, כשם למשקאות האלכוהוליים עצמם - 'אלכוהול'.
זהו אחד מהחומרים הנקראים כהלים, או ביחיד כוהל, ששמו אתאנול. האתאנול הוא המרכיב במשקאות אלכוהוליים, שגורם לתחושה של שכרות. יש אלכוהול ביינות, קוקטיילים, בירות ובמשקאות חריפים כמו וודקה, ברנדי, עראק ועוד.
מקור השם 'אלכוהול' הוא משיבוש השם הערבי "אל כוהל". פרט אירוני ומעניין הוא שדווקא על הערבים, מי שנתנו לאלכוהול את שמו, אוסרת דתם לשתות אלכוהול...
נראה שיש לכך סיבה טובה. לאלכוהול יש אמנם השפעה משכרת. הוא גורם לשותים אותו הרגשת שמחה ושחרור לרגע ולכן בתרבויות רבות נוהגים לשתות משקאות חריפים, כשחוגגים ומבלים.
אנשים במצבי דיכאון מחפשים לא פעם את תחושת היציאה לרגע מהדיכאון, שמציעה השיכרות הזו. אבל כשפגה השפעת האתאנול והדיכאון חוזר, הם שותים שוב ושוב, מה שמוביל במהירות להתמכרות לשתיית אלכוהול.
גם תרבות השתייה שהתפתחה אצל בני נוער וצעירים סביב האלכוהול, היא מסוכנת. רבים לא מודעים עד כמה השיכרות יכולה להיות הרסנית. מי ששותים אלכוהול רב, גורמים נזק בלתי הפיך לגופם, במיוחד לכבד.
ההתמכרות לאלכוהול, שמכנים אותו "הטיפה המרה", היא סכנה בריאותית של ממש. ילדים ובני נוער שצורכים אלכוהול עלולים להסתבך ולאבד שליטה על עצמם, לסכן את עצמם, להגיע למצבים של אלימות, פגיעה עצמית, אובדן שליטה ועוד. מחקרים הוכיחו שוב ושוב שתחת השפעת האלכוהול אנשים עושים דברים שלא היו עושים במצב של פיכחון.
אם אתם שותים משקאות אלכוהוליים אז שתו במידה והזמינו ושתו גם מים, ביחד עם הדרינק שהזמנתם.
בבקשה הימנעו משתיית הרבה אלכוהול! - זה לא הופך אתכם לגברים... רעיון טוב הוא לאנשים שרוצים לשמור על בריאות ושליטה בחייהם, למנוע התמכרות למשקאות אלכוהוליים ולהימנע מבעיות רבות שהשיכרות, גם אם איננו יודעים או לא מאמינים שהשתכרנו, יכולה לגרום.
הנה השפעות שהאלכוהול גורם שטויות ששתיינים אומרים (עברית):
https://youtu.be/d4MsfT33Wro
אלה התהליכים שקורים לנו בגוף כשאנו שותים אלכוהול (מתורגם):
https://youtu.be/f7VqC_u_dwY
כך האלכוהול התגלה או הומצא (מתורגם):
https://youtu.be/y5XEwTDlriE
עוד על האלכוהול והשפעותיו:
http://youtu.be/vkpz7xFTWJo
מוסיקת הבלוז (Blues) נולדה כשירים עצובים של האפרו-אמריקנים בארה"ב. הסגנון נולד בתקופת השחרור מהעבדות ואחרי מלחמת האזרחים. מצבם של השחורים היה אז של חופש מהעבדות מצד אחד ומהצד השני מחסור כלכלי וגזענות איומה, מצד רבים מהלבנים של אמריקה.
בלוז הוא אחד מיסודות סגנון הג'אז. הדבר הבולט ביותר במוסיקת הבלוז הוא המשפט המוסיקלי החוזר בן 12 התיבות, לרוב בטמפו איטי.
הבלוז נולד הרבה לפניו אבל ויליאם כריסטופר הנדי מהעיר ממפיס נחשב על ידי רבים "אבי הבלוז". יצירות הבלוז הראשונות שזכו לפרסום היו שלו, ביניהן "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914). המוסיקאים החשובים בתולדות הבלוז הם נגנים כמו ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס ובי. בי. קינג "מלך הבלוז". הזמרים הידועים בסי סמית ובילי הולידיי הם מהגדולים בשירת הבלוז.
בשנות ה-60 היה הבלוז כמעט מוסיקה מתה. ואז קרה למוזיקת הבלוז נס של ממש. באופן מוזר ואירוני הביאה "הפלישה הבריטית", אותה הצפה באמריקה של להקות רוק מצוינות מהאי הבריטי, להחזרת הבלוז. אותו בלוז שנולד באמריקה, חזר שוב ובגדול לזרם המרכזי והפופולארי של המוסיקה האמריקאית.
אריק ברדן, סולן להקת "החיות" הבריטית, אמר פעם "הושטנו את היד לפח האשפה של אמריקה ומצאנו בו תרבות"... ואכן, הצעירים הבריטים שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, לימדו והרגילו בשנות ה-60 את המעריצים בכל העולם, אבל במיוחד באמריקה, לצרוך מוסיקה שחורה, על בסיס יומיומי.
לא פלא שבעקבות השינוי הזה יתחילו להתגלות גם באמריקה כוכבי ענק שחורים כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של חיות פרא וכישרון מאלוהים, חיבור שאמריקה כבר שכחה שהולך כל כך יפה ביחד...
מעבר לאופי המוסיקלי הייחודי שלו, המילה "בלוז" כבר מזמן הפכה שם גנרי למוסיקה כואבת ומלנכולית, מעין כותרת לסגנונות דומים בעולם. מהבלוז הפורטוגלי שנקרא "פאדו", דרך הרֶבֶּֿטִיקוֹ (Rebetiko), או הרמבטיקו של היוונים, שמכונה לא פעם "בלוז יווני", ממשיך בפלמנקו של ספרד, הסמבה בברזיל והטנגו בארגנטינה. כולם היו וזכו לכינוי "בלוזים".
מהו הבלוז:
http://youtu.be/JAt0L5TGuEY
הסבר על מוסיקת הבלוז בג'אז:
http://youtu.be/aBg_gQxAShM
תולדות הבלוז:
https://youtu.be/vnaorRAxhmU
"מלך הבלוז", הגיטריסט ביבי קינג, מנגן בלוז:
http://youtu.be/4Ny5ajCn0xw
בלוז מינורי מדהים של להקת לד זפלין "Baby, I'm gonna leave you":
https://youtu.be/wO6bRjcyQN8
קצת שירה והסברים על בלוז:
http://youtu.be/DXbclfmvSfU
והסבר מדהים לגיטריסטים איך לנגן סולו בלוז ברמה הגבוהה ביותר:
https://youtu.be/C8EAAVxvB4A?long=yes
