אמנם היו פיתוחים עוד לפניו, אבל כימאי ורוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר נחשב למי שהמציא את "הגפרורים השימושיים", גפרורי החיכוך הראשונים. הוא התבסס על תגלית של מדען בשם בויל, שגילה את הזרחן.

ואכן הגפרורים של ווקר היו גפרורי זרחן, שהורכבו מקיסמי עץ שראשם צופה בתערובת שהכילה זרחן לבן וגופרית. שפשוף של הגפרור בכל משטח, הוא שהצית אותו.

ווקר מחליט שלא לרשום פטנט על הגפרורים שהמציא ובשנת 1827 הוא מתחיל למכור גפרורים להמונים, באופן מסחרי. במקביל אליו החלו יצרנים רבים לייצר ולמכור גם הם גפרורים.

אבל הזרחן הלבן והרעיל, שאותו הכילו הגפרורים של ווקר, הפך אותם למסוכנים ורעילים. גם ההצתה הקלה שלו הייתה מסוכנת, לעיתים אפילו בתוך הקופסה כשנוצר חיכוך מקרי בין הגפרורים..

וכך מחליף, 30 שנה אחר כך, השוודי ינס יאקוב ברצליוס (Jöns Jacob Berzelius) את הזרחן הלבן המסוכן בזרחן אדום. הוא מכנה את הגפרורים הלא-מסוכנים שלו "גפרורי ביטחון" (Safety matches). הם אולי בטוחים יותר, אך הם עדיין לא היו מספיק אמינים בכדי להפוך למוצרים מצליחים באמת.

מפתחים שונים ניסו לשפר את הגפרורים. בשנת 1855 הציגו האחים השוודים לינדסטרום את הגפרור הסופי והאמין, שבו אנו משתמשים עד היום.

כמעט 30 שנה אחר כך הומצאה קופסת הגפרורים, עם הדופן המחוספסת שמשמשת להדלקת הגפרור והיא בטוחה מכולן.

כך הושלם עוד שלב בשליטה האנושית על האש ויצא לדרך האמצעי הבטוח ביותר להצתת אש.


כך הומצאו ופועלים הגפרורים (בעברית):

https://youtu.be/MM5nAuAhtKs


המצאת הגפרורים:

http://youtu.be/H2a0KHiZhts


וסודות פיתוח הגפרורים של ג'ון ווקר:

http://youtu.be/JRq_7iPkRUs