דמיון (Imagination) הוא ההרגשה של תחושות וחוויות של אירועים שלא קשורים ישירות למציאות שלנו.

אמנים רבים, כמו סופרים, משוררים וציירים ובצידם גם מדענים וחוקרים - כולם משתמשים בדמיון כדי ליצור ולגלות דברים שהידע הקיים לא תמיד מאפשר.

על אף שהוא קיים גם אצל אנשים מבוגרים, הדמיון דומיננטי יותר אצל ילדים, להם יש בדרך כלל עולם דמיון עשיר יותר מאשר למבוגרים. אותו "דמיון מפותח" שלעתים הורים ומורים מדברים עליו, הוא דמיון שיכול לסייע לכל אדם להגיע להישגים ולמעשי יצירה מדהימים.

הדמיון נוטה להתפתח מגילאי 3 עד 6, כשאחת הדרכים היעילות לפתח את הדמיון ולהעשיר אותו היא באמצעות משחק.

אצל ילדים מאפשר הדמיון להפיג את הבדידות, לחלום בהקיץ, להתגבר על פחדים, למצוא פורקן רגשי ולהתמודד עם קשיים בחיים היום-יום.

תופעה ידועה אצל לא מעט ילדים, היא המצאה של "חבר דמיוני", המסייע להתגבר על בדידות וצורך בפורקן רגשי.

הכירו צדדים שונים של המושג בתגית "דמיון".


הנה הדרך בה מוחנו מייצר לנו את הדמיון (מתורגם):

https://youtu.be/e7uXAlXdTe4


התפקיד המפתיע שיכול להיות לדמיון בתרגול המוצלח (מתורגם):

https://youtu.be/f2O6mQkFiiw


סרטון שמזמין אותנו לדמיין איך היו נראים כוכבי הלכת אם היו במקומו של הירח שלנו:

http://youtu.be/usYC_Z36rHw


וקטע מסרט שמראה את הדמיון של ילד שיוצא "להציל את העולם" עם סיר על הראש:

http://youtu.be/_bZPoOMfsVg

פאטה מורגנה (Fata Morgana) היא מילה באיטלקית שמתארת צורה דמיונית שנראית מרחוק כגבוהה מאד, ושבעצם היא מורכבת מארבע בבואות, אחת מעל השניה, של אותו עצם מרוחק. בגלל הפאטה מורגנה העצם נראה גבוה הרבה יותר ממה שהוא. משום כך, נראה העצם כמגדל או צוק גבוה. הפאטה מורגנה נוצרת בתנאים אטמוספיריים מסוימים והיא תופעה אופטית נדירה שמופיעה לפרקי זמן קצרים.

בתרבות קשורה הפאטה מורגנה לעיתים קרובות לאנשים שהולכים במדבר ורואים חזיונות של בתים, עיר או מקומות מיושבים.

מקור השם "פאטה מורגנה" הוא ככל הנראה בדמותה האגדית של אחותו למחצה של המלך ארתור מאנגליה. יש סברות לגבי הקשר התרבותי המדויק בין התופעה האופטית לבין אותה מורגן, אבל נראה שהוא נוצר לפני מאות שנים, כשהתופעה נצפתה מספר פעמים במצר מסינה שבאיטליה, בסמוך להר אטנה, מקום משכנה באגדות של מורגן לה פיי.

אגב, הפאטה מורגנה שונה מתופעה אחרת של אשליה אופטית שנקראת מיראז' (השם המלא הוא מיראז' תחתון), שבה רואים במרחק מים על פני הקרקע או על הכביש מרחוק.


הנה מקרה שבו נראתה עיר מסתורית בשמיים של סין ועוררה המון סברות ותיאוריות קונספירציה:

https://youtu.be/pnshtR1FT7g


נסיון להציג פאטה מורגנה בקולנוע קצר:

http://youtu.be/D3c_hh18gQ0


ועוד פאטה מורגנה:

https://youtu.be/sIpZAKBk1ew

"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").

מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.

כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.

אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...

לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.


דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.

"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.

"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.

"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.


הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):

https://youtu.be/A0edKgL9EgM


וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:

https://youtu.be/6ISOK-XtvYs

הפראידוליה (Pareidolia) היא תופעה פסיכולוגית שגורמת לאנשים לראות דברים מוכרים ובעלי משמעות בתמונות ובעצמים שונים.

התופעה מתרחשת בדרך כלל כשאנו מזהים או דמויות בכל מיני תצלומים. אחת הדוגמאות המפורסמות של פראידוליה היא צורת הפנים שהתגלתה בצילומים ישנים של הכוכב מאדים. המקרה המפורסם, שנבע מהיות הצילומים ברמה נמוכה, גרם להמוני אנשים בעולם להאמין שמדובר במקדשים שהוקמו על המאדים, על ידי חוצנים מכוכבים אחרים.

ידועים מקרים נוספים שבהם זוהו בעתיקות שנמצאו דברים שדומים לחידושים מודרניים כמו מטוסים וחלליות. בעקבות הדמיון התפתחו תיאוריות כאילו "מדעיות", שטענו שמדובר בעבודה של תרבויות נבונות מכוכבים אחרים, במפלצות, חוצנים וכדומה. דוגמאות? - ראו באאוריקה בתגית "ציפור סקרה" ובאאוריקה בבתגית "הפנים במאדים". לא מעט חוקרים סבורים שגם האגדה של "נסי", המפלצת מלוך נס, הוא מקרה של פראידוליה. הם אף הוכיחו זאת בבימוי של המפלצת בחפץ מרובע שהגיח מהמים. רבים מהצופים שחזו בו, ראו ראש של מפלצת מגיח מהמים...

היות ומדובר בהטיה קוגניטיבית של המוח, נוהג עולם הפסיכולוגיה להשתמש במבחן כתמי הדיו של רורשאך, כדי לנתח מה רואה המטופל בכתמים שצוירו על ידי מפתח המבחן. על ידי ניתוח הזיהוי האישי שלו בכתמים הללו, משתמשים הפסיכולוגים בתופעה זו לצורך ניתוח האישיות.

מקור המושג פראידוליה הוא ביוונית, שבה פירושו "מראה שגוי".


הנה בקצרה על תופעת הפראידוליה (עברית):

https://youtu.be/puTymKOhTME?t=10s&end=1m47s


כיצד אנו רואים פנים בדברים לא קשורים? (מתורגם)

https://youtu.be/zpOoBtFNYuw


הסבר התופעה באנגלית:

https://youtu.be/E1dMloUfN1o


צורות פנים בעננים:

https://youtu.be/9XkyOdxlis4


דמות המביטה על מדינת ישראל מכיוון מדבר סיני - האם זה משה רבנו שלא זכה להגיע אליה?

https://youtu.be/-BVZCphTYhU


ואפילו בחלל אנשים מוצאים דברים דומים:

https://youtu.be/7LWrgH0nORE

סַאבְּטֵקְסְט (Subtext) הוא רעיון סמוי, תוכן או טקסט משנה שהוסתר בתוך הטקסט הכתוב.

התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.

את הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה של הסאבטקסט טומנים בדרך כלל מחברי היצירה עצמם.

לא פעם הכנסת סאבטקסט ליצירה בדיונית נעשית כביקורת פוליטית או חברתית, שדעת הקהל או אפילו צנזורה מונעות את הדיון הגלוי או המפורש בה. במקרים אחרים הסאבטקסט מוסיף עומק ומורכבות ליצירות כאלה, כדי להעשיר אותן ולמשוך את הקוראים, הצופים, המאזינים והצרכנים של היצירה.

דוגמאות? - במשל שהכניס לספרו "חוות החיות" טמן המחבר ג'ורג' אורוול רעיון סמוי שכזה. החיות בחווה עוברות תהליכים חברתיים המדגימים את הביקורת המוחצת שלו על ברית המועצות הקומוניסטית.

בסאבטקסט של סדרות טלוויזיה שונות הסתתרו רעיונות שונים. ב"מסע בין כוכבים" למשל, לוהקו שחקן רוסי ושחקנית שחורה. כך וללא מילים, העבירו היוצרים בעדינות ובעיקר בהדגמה של הפעילות המשותפת על המסך, ביקורת חברתית - הן על גזענות והן על המלחמה הקרה שבין ברית המועצות וארצות הברית. קשה להשתחרר מהמחשבה ששם הוטמן הזרע לשיתוף הפעולה ארוך השנים בין האומות הללו בתחנת החלל הבינלאומית.

מעניין שתוכן סמוי ורעיונות חתרניים מסתתרים כבר שנים רבות בתוך סרטי קולנוע. אבל רבים מהם לא היו בולטים וגלויים, לפחות לא לקהל הצופים הרחב. רק עם המצאת הווידאו והכניסה של מכשירי הוידיאו לבתינו, החלו קלטות הווידאו והאפשרות לשוב ולצפות בסרטים שוב לחשוף דימויים, מסרים חברתיים ורעיונות עמוקים שהסתתרו בסרטים שונים.

אחד הסרטים שיצא מכך נשכר במיוחד הוא הסרט "בלייד ראנר". בשנות השמונים, רק בצפיות חוזרות בו גילו הצופים רעיונות מרתקים, שהסתתרו בו ולא בלטו בצפיה רגילה. זה הפך את הסרט למעניין ומדובר והביא לו מעריצים חדשים. אפילו מבקרים שקטלו אותו בעבר, עברו את התהליך הזה והודו שטעו. כל זה הפך אותו לבעל מעמד כמעט מיתי. אם כשיצא הוא היה פלופ קולנועי עצוב, היום הוא נחשב לסרט המדע הבדיוני הטוב מכולם.

יש הטומנים את הסאבטקסט כסוד של ממש ולא בטקסט אלא בקוד מחשב. מדובר במעשה החתרני או ההיתולי של מתכנתים המכניסים "ביצי פסחא" מדומות, מעין סודות טקסט החבויים בתוך הקוד של תוכנות ואתרי אינטרנט. ראו אותם בתגית "ביצי פסחא, תוכנה".


הנה סרט על סאבטקסט (עברית):

https://youtu.be/BLKjfBfI_LI


שיר תמים שמחביא סאבטקסט שמנסה להיות שנון (עברית):

https://youtu.be/QriTj1SHv3c


ובחיוך עם קצת דיבור לא הולם - מה קורה כשהסאב הופך לטקסט (עברית):

https://youtu.be/7OXvU7ES3dA

הפנים במאדים (Cydonia Faces) היא פרשה מוזרה ואפילו משעשעת באופן מסוים. תחילתה בצילומים באיכות נמוכה, שסיפקה חללית בשנות ה-70 ושגרמו למומחים מסוימים לחשוב שמדובר במעשה ידיה של תרבות תבונית כלשהי.

יש שם צורה ענקית של פנים אנושיות, הנמצאת כ-10 מעלות מצפון לקו המשווה של כוכב הלכת מאדים. תצורת הקרקע היא בשטח של כ-3 על 1.5 קילומטרים, הנמצאת באזור המכונה סידוניה, במאדים.

את הצורה הלא ממש מסתורית צילמה לראשונה החללית ויקינג 1. זה קרה בעת שהיא הקיפה את כוכב הלכת ב-1976. בתוך ימים פרסמה אותה נאס"א בהודעה לעיתונות.

רוב המומחים קבעו כבר אז שמדובר בתצורת קרקע טבעית, שבשל זווית מסוימת של צילום ובשילוב של תמונה דיגיטלית בהפרדה נמוכה ובעיות תאורה, גרמה לאנשים לחשוב שמדובר בשרידי מקדשים, פירמידות וכדומה. הללו נראו כפניה של דמות ענקית שיצרו בניה של ציביליזציה רחוקה. חיזק את מראה הפנים פגם בצילום ששלחה הוויקינג, פגם שיצר כתם שחור בדיוק באזור שנראה כמו הנחיר ב'אפה' של הדמות האנושית שפניה ניבטו מהכוכב האדום.

את ההשערה המשונה פרסם חוקר בשם ריצ'רד זכריה הואגלנד, שהעריך אז בספרו משנת 1987, שמדובר בפירמידות וחורבות עיר עתיקה. מנגד, טענו מתנגדיו, יש נופים על כדור הארץ שניתן לפרש אותם בזוויות מסוימות כפנים. הם נותנים כדוגמה את הר "סיינט הלנס" שצילום שלו מתחנת החלל הבינלאומית מזכיר את פניו ההפוכות של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון.

חשוב להכיר את התופעה האנושית הטבעית הנקראת 'פראידוליה'. מדובר בנטייה של בני אנוש למצוא פנים ותבניות אנושיות מוכרות, בדברים טבעיים. מפרחים ועד בעלי חיים המזכירים בני-אדם, דרך תכשיטים וחפצים עתיקים שמזכירים מטוסים ועוד ועוד - התופעה מוכרת מאד ונפוצה בתרבות. לא מעט מיתוסים וסיפורי קונספירציה נולדה בגללה, בתחומים שונים.

ואכן, צילומים שנערכו מסביב לשנת 2000 הראו שצילום בהפרדה גבוהה ועם תאורה נכונה, לא הזכיר אפילו פנים אנושיות.


הנה סיפור הפנים על המאדים:

https://youtu.be/dU1AlZje4tk


הפנים בכוכב מאדים עם מוסיקה דרמטית:

https://youtu.be/olRhnAFi3Ds


אפשר לראות את "הפנים במאדים" גם בגוגל ארץ:

http://youtu.be/4MnzOXteAqQ


וסרט תיעודי מאת הואגלנד על פני האדם במאדים:

https://youtu.be/rvV3TvxaI1A?long=yes

מיראז' (Mirage), או "מיראז' תחתון" כפי שהתופעה נקראת במדויק, היא תופעה של אשליה אופטית, שבה נדמה לנו שאנו רואים שלולית מים גדולה או אפילו אגם שנמצאים באופק. זוהי בבואה של השמיים, שמציגה כאילו השמיים משתקפים. היא נגרמת בשל האוויר החם שמרחף מעל פני הקרקע או הכביש.

לעיתים, כשאנו נוסעים על כביש זפת וחצץ, תופעת המיראז' גורמת גם למעין השתקפות של עצמים מרוחקים בשלולית המים הדמיונית שעל הכביש.


הנה הסבר לתופעת המיראז':

https://youtu.be/exm0gyxTrL8


תופעות מיראז' שצולמו במקומות שונים באיטליה:

http://youtu.be/Pxw9qJg_4nE


מיראז' תחתון נוסף, הפעם מעל לים:

http://youtu.be/JksLxrBOrxA


מיראז' המציג קרחון באוויר:

http://youtu.be/5mhzKJClTAI


ומומחה שמסביר את תופעת המיראז' בהרצאת וידאו קצרה:

https://youtu.be/6x52290in9w?long=yes

משחקי מחשב (Gamification) היו מאז ומתמיד סכנה בעיני הורים. לא פעם הם גורמים לבני נוער וילדים להתמכרות, הם פוגעים או יכולים לפגוע להם בלימודים ולא מעט מהם אלימים במיוחד.

אך בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21 פורסמה שורת מחקרים שקבעה שיש גם לא מעט יתרונות למשחקי המחשב.

אז כן, משחקי מחשב מפתחים יצירתיות, דמיון וגם כישורים חברתיים. הם גם תורמים ואפילו מועילים לבריאות הנפשית של השחקנים.

עבור לא מעט ילדים מציעים משחקי המחשב דרך משמעותית להעצמה, הקנייה של מסוגלות, ביטוי עצמי ותחושה של שליטה. במיוחד חשובות תרומות אלה לילדים שלא זוכים בהן בספורט, חברה או תחומים אחרים.

עוד מקנים משחקי מחשב לילדים את האפשרות לפרוק לחצים, לשפר את היכולות הקוגניטיביות השונות ולרכוש אסטרטגיות של חשיבה ופתרון בעיות.

אז אולי, אם כך, זה עניין של מינון בכמות משחקי המחשב שילד צורך ביום. נראה שכמו הרבה דברים בחיים, גם משחקי מחשב במינון סביר יועילו לשחקנים הצעירים, בעוד שבמינונים גבוהים הם עלולים לפגוע בהם ובהתפתחותם הטבעית והמוצלחת.


הנה האהבה למשחקי מחשב (עברית):

https://youtu.be/GCjhqtm9dLY


התרומה שלהם להתפתחות המוח, תשומת לב לפרטים ועוד המון יכולות אצל הילד:

https://youtu.be/OOsqkQytHOs


היתרונות של משחקי המחשב שהיום יודעים להביא גם לחינוך במִשְׂחוּק (עברית):

https://youtu.be/aFpkG1JbdE8


מה מחקרים מראים על התרומה של משחקי מחשב לילדים (מתורגם):

https://youtu.be/Y6ijCbTwRPY


פרק מרתק על משחקי מחשב (עברית):

https://youtu.be/zUceDmLVsTk?long=yes


והרצאת טד של מצליחן על תרומת משחקי המחשב להצלחה בחיים (מתורגם):

https://youtu.be/ylS-6UK9FhQ?long=yes

בעולם שלפני הטלוויזיה היה הרדיו המלך הבלתי מעורער של הבידור הביתי. בעולם כזה עוד לא היו סדרות טלוויזיה ותכניות ריאליטי, אבל היו תסכיתים.

התסכית היה מחזה רדיופוני, מעין תאטרון קולי, שבו מחליפים צלילים וקולות את התמונות והסרט. בתסכית שמוקלט באולפן בקולות בלבד, הדמיון הוא שעובד והיכולת לחזות בו היא באמצעותו. השחקנים מקריינים את המחזה ואפקטים קוליים, צלילי רקע, מאפשרים לדמיין את מה שקורה בעלילה המקורינת.

במשך שנים רבות היו התסכיתים פופולאריים בעולם וגם בישראל. דור ההורים והוריהם גדלו על תסכיתי מתח, צחוק, תסכיתים לנוער ותסכיתים לילדים. בשעה היעודה היינו מתיישבים ליד הרדיו, התסכית היה מתחיל והדמיון נפתח.

לקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם נצחונה הסופי של הטלוויזיה כאמצעי הבידור הביתי המוביל, הפסיקו להקליט ולהשמיע תסכיתים ברדיו. הם זכו אמנם לעדנה מסוימת באינטרנט של השנים האחרונות, כפודקאסטים הניתנים להורדה ולהאזנה בנגנים ניידים וסלולאריים, אך לעת עתה נראה שימי התהילה של התסכית הסתיימו.


הנה סיפורם של תסכיתי הרדיו בישראל:

http://youtu.be/Sdh9mplwrvA?t=1m5s


שחזור של תסכית מפעם:

http://youtu.be/-F7Jg996vbs


האות המוסיקלי לתכנית הילדים של קול ישראל:

http://youtu.be/sP-3rqUG5yk


וגם זה:

http://youtu.be/-fLC1w3bInQ

מדובר בתופעה שנקראת "דז'ה וו" (הביטוי בא מצרפתית ומשמעותו "כבר נראה"). דז'ה וו היא תופעה שבה אדם מרגיש שמה שקורה לו בהווה הוא משהו שהוא כבר התנסה בו בעבר.

הדז'ה וו היא חוויה רגעית ולא צפויה שהחוקרים עדיין לא יודעים עליה מספיק אך הם מנסים לפתור ויש השערות לסיבת ההופעה של הדז'ה וו.

חוקרים נוטים כיום לחשוב שמדובר במעין "באג מוחי", כלומר שהסיבה שהדז'ה וו מתרחש היא שהמוח הוא שאחראי לתופעה המוזרה, המתרחשת בשל תפקוד לא תקין.

השערת החוקרים היא שהמוח מעביר בטעות את החוויה הרגעית שאנו חווים עכשיו אל הזיכרון לטווח ארוך, על אף שבמקביל אנו חווים את החוויה בהווה. הכפילות גורמת לנו לחוש שכבר היינו באירוע זהה בעבר.


הנה הסבר לתופעה ועל הדז'ה וו (עברית):

https://youtu.be/jhW38NRPo9g


הרצאה קצרה באנגלית לתופעת הדז'ה וו:

http://youtu.be/knUgZw-Tq2w


סרט שמייצר דז'ה וו באופן מכוון (עברית):

http://youtu.be/Iq1Pqqh34kc


עובדות שונות באנגלית על התופעה:

http://youtu.be/edc_pCBIOkw


וקדימון מסרט על תופעת הדז'ה וו:

http://youtu.be/fCbEqNRIRwc?t=16s

דניס הופ (Dennis Hope) הוא ברנש אמריקאי חריף ואיש עסקים ממולח. בשנת 1967 נחקקה "אמנת החל החיצון" ע"י האו"ם, שקבעה ששום ממשלה אינה יכולה לטעון לבעלות על קרקע מחוץ לכדור הארץ. הופ היה האדם היצירתי היחיד ששם לב למשמעות האמיתית של ההחלטה. הוא החליט שמכיוון שזהו המצב המשפטי של מערכת השמש, אין לו עצמו מניעה חוקית לטעון לבעלות על קרקעות מחוץ לכדור הארץ. הוא החליט להצהיר שהוא הבעלים החוקי של כל כוכבי הלכת והירחים שבמערכת השמש.

הופ גילה שחוק אמריקאי מאמצע המאה ה-19 מאפשר לו לטעון שהקרקע שלו, מכיוון שאינה רשומה על שמו של אף אדם או גורם אחר. הוא מיהר לשלוח מכתבים לעצרת האו"ם ולממשלות ארצות הברית ורוסיה. הללו לא השיבו למכתביו והוא ראה בעובדה ששום גוף רשמי לא התנגד לטענתו זו אישור לטענותיו.

החוק ההוא אמנם בוטל מאז אבל דניס הופ נהנה ממנו. מבחינתו הוא נוהג כחוק כשהוא מוכר קרקעות בעשרות מיליוני דולרים לציבור הרחב. סיסמתו הייתה ונשארה "הבטח את מקומך על הירח".

לא מעט משפטנים מומחים טוענים שדניס הופ ניצל פרצה משפטית באופן חוקי. לדבריהם סביר שגופים ממשלתיים יעדיפו בעתיד לשלם למי שרכשו קרקעות על הירח ולפצותם ולא להיאבק בהם ולהסתכן בהכרעה של בית המשפט נגדם.

אגב, גם ישראלים רכשו קרקעות על הירח. מגמה זו נוצרה משפרסמה נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, את תכניתה להקים בסיס מאויש על הירח עד שנת 2020. יזמים ישראלים מיהרו להפוך למשווקים של הקרקעות על הירח, מטעמו של הופ. הם מכרו חלקות בשטח של 4 דונמים ב-250 שקלים. תביעות ייצוגיות גדולות שהוגשו נגדם מאוחר יותר הביאה לסגירת המיזם בישראל.


הנה סיפור השיווק של קרקעות על הירח:

https://youtu.be/_QJH1qLjZQY


מצגת על מכירת קרקעות הירח:

https://youtu.be/5jBB6r6SeaA


מי הבעלים של הירח?

https://youtu.be/8Vx6Le4XTHU


וסרט תיעודי על האיש שעשה מיליונים ממכירת שטחים על הירח:

https://youtu.be/-3ytjci6GoY?long=yes

בהרבה מקומות באמריקה מפסלים ומגלפים הילידים מהשבטים האינדיאנים המקומיים עמודי טוטם (Totem). עמודי הטוטם מסמלים את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.

את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.

מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.

פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".


הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:

http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0


מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:

http://youtu.be/648gwElcPzU


וסיפורם של עמודי הטוטם:

http://youtu.be/6Lht4XGkk0k

וינסנט ואן גוך לא יכול היה לשער שיזכה בתהילה כזו. כמה שבועות לפני מותו, הוא עוד הספיק לקרוא את הביקורת הטובה היחידה, שיכולה הייתה לרמז על המעמד האייקוני שלו יזכה לאחר מותו. היה זה מבקר האמנות אלברט אורייה שהחמיא לו וכתב עליו אז "גאון מיואש ואדיר" ובזאת הספיק להעניק לו קורטוב מאותה תהילה שלה לא זכה בחייו.

בדרך כלל איננו נוהגים לבסס ערך שלם על סרטון וידאו, אבל הפעם נחרוג ממנהגנו ונראה לכם את וינסנט ון גוך נכנס עם חברים בהווה אל המוזיאון ורואה את יצירותיו הרבות, את הקהל הנרגש המביט בהן בהשתאות ואת האהדה שלה הן זוכות. ההתרגשות בפניו עצומה וכך גם ההפתעה על כך שבכלל יודעים עליו.

אז הוא שומע את המחמאות הרבות מהמומחה לאמנות, פרופסור המספר על ואן גוך שהוא "לא רק גדול האמנים בהיסטוריה, אלא גם מהאנשים הטובים שחיו על כדור הארץ..." וכאן ההתרגשות בשיאה. מה לדעתכם עושה האמן שסבל כל כך בחייו מחוסר הערכה וחוסר אהדה לאמנותו, שהשתגע ומת עני, בודד ופגוע בנפשו?


הנה סרטון שמציג את ואן גוך בביקור דמיוני במחלקת מוזיאון של ימינו המוקדשת ליצירותיו:

http://youtu.be/ubTJI_UphPk


ומה שקורה כשהציורים שלו קמים לתחייה:

https://youtu.be/MPQSN3fNLF4

על היהודים נאסר מאז ומתמיד ליצור חפצים שדומים לכלי הקודש של בית המקדש. לכן הם נהגו לשנות אותם ולהשתמש בחפצים שנעשו בהם שינויים, ביחס לתשמישי הקדושה מבית המקדש.

על כך נכתב למשל בתלמוד בבלי, ראש השנה כד ע"ב, ש"לא יעשה אדם מנורה כנגד מנורה אבל הוא עושה של חמישה, של שישה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה".

ואכן, החנוכיה דומה למנורת שבעת הקנים בצורתה, אך מספר הקנים שונה ל-9. זאת לזכר נס 8 הימים של פך השמן שהאיר את בית המקדש ולצד השמינייה הזו גם השמש, שבעזרתו מדליקים את שמונת נרות החנוכה.

כך נמנעה הזהות למנורת שבעת הקנים, על אף שהדמיון נשמר בכל זאת. במילים אחרות, תודות למעט "יצירתיות יהודית", הצליחו כך לקשור בין נס החנוכה לקדושת בית המקדש, מבלי להפר את האיסור היהודי.

ואגב, באנגלית קוראים לחנוכיה "מנורה"...


הנה סיפור המנורה והחנוכיה (עברית):

https://youtu.be/4b6FLm8HGxE


כך מדליקים היהודים את החנוכיה, מנורת החנוכה:

http://youtu.be/hvFN1-YDYBg


והדרכה להדלקת המנורה של חנוכה, היא החנוכיה:

http://youtu.be/ZAj3lPdnLbA

טולסטוי קרא לו "תשוקה לתשוקה" ומרטין היידגר כינה אותו "לימבו של ריקנות". אנחנו נמלטים ובורחים ממנו כל העת, אבל האם השעמום (Boredom) הוא באמת רגש כל כך שלילי ובעייתי?

ראשית, השעמום אינו ייחודי לאנושות. אצל חתולים, כלבים ובקרב קופים דמויי אדם הוא נצפה במחקר פעמים רבות.

שעמום אצל האדם הוא רגש או תחושה אנושית אוניברסלית שכולנו מכירים היטב. זה אותו ריק פנימי שמורגש כאשר שום דבר לא מצליח לעורר בנו עניין או התרגשות. חוקרים מגדירים את השעמום הזה כמצב תודעתי של חוסר גירוי או חוסר עניין בסביבה המיידית שלנו והוא מלווה לרוב בתחושת אי-נוחות ורצון לשנות את המצב הנוכחי.

שעמום יכול להיווצר כתוצאה מפעילות חדגונית או מחסור בגירויים. הוא עלול גם להיות תוצאה של מצב בו היכולת של אדם עולה על דרישות הפעילות שבה הוא עוסק, כלומר עבודה שהיא משמעותית מתחת לכישוריו ויכולותיו.


#תולדות השעמום
השעמום הוא רגש שנתפס כשלילי ורבים רואים בו מילה חדשה, או מעין קונספט שנולד והוכר בציבור כשפרצה "המהפכה התעשייתית", עת נולד הזמן הפנוי. אז המילה, לפחות באנגלית, אולי נולדה רק באמצע המאה ה-19, אבל זמן פנוי היה קיים גם לפניה.

על כתובת מהמאה ה-3 לספירה, שנחשפה בעיר האיטלקית בנוונוטו מתנוססת ברכה לקונסול הקמפני מרקליאנוס, שבאמצעות ארגון של קרבות גלדיאטורים הוא הציל את העם מהשיעמום האינסופי.

במאה ה-19, השעמום האנושי מתחזק. זה קורה כשהמהפכה התעשייתית מייצרת מעמד חדש ועצום של עובדים בבתי חרושת. הם עובדים על פסי ייצור ועוסקים במשך שעות ארוכות במלאכה מונוטונית ומשעממת ביותר. כשאתה עושה פעולה זהה כל חייך, יום אחרי יום במשך שעות כה רבות, הניכור והשעמום הופכים קשים מנשוא.

בהמשך מצטרף השעמום המשרדי לשעמום התעשייתי, בחסות הבירוקרטיה הצומחת. כאן נדבקים בשעמום גם עובדי המשרד הרבים, שמצטרפים לכוח העבודה ומלאכתם אולי פחות פיזית אך לא פחות משעממת.

חוקי חינוך החובה שנולדים באותם ימים בארצות מתועשות מצמיחים את בתי הספר לכלל האוכלוסייה. עימם נולד גם השעמום החינוכי, המהווה עבור רבים את חלק מחוויות הילדות המרכזיות שלהם.

באותם ימים של המאה ה-19 נוצרות בכל השפות באירופה מילים חדשות המביעות שעמום. לאוצר המילים האנגלי, למשל, מתווספת המילה Boredom, כמקבילה ל-Ennui הצרפתי.

המאה ה-20 תוסיף למעגל השעמום את הנשים. בחציה הראשון רובן עדיין לא עובדות ומי מהן שזוכות להגשים את החלום האמריקאי מסוגרות בביתן, כשהן מוקפת במכשירים חשמליים. בזכות אותם חידושים טכנולוגיים מצטמצמת משמעותית העבודה היומיומית והזמן הפנוי שלהן חושף את עקרות הבית לחוויה חדשה - השעמום הפרברי. השעמום זה, אגב, יהפוך לאחד המאיצים החשובים של המהפכה הפמיניסטית של שנות ה-60.

שנות ה-80 של המאה הקודמת יצרפו עוד אוכלוסיה לעידן השעמום וזהו השעמום התאגידי. לאנשים רבים, יצירתיים או יזמים ברוחם, יימאס לעבוד כשכירים, בתאגיד גדול ומשעמם. חלקם הגדל והולך יתמלא אומץ ויחפש או יקים בעצמו את חברות הסטארטאפ החדשות, שייצרו בתורן את האינטרנט ואת מהפכת המידע החדשה.

פסיכולוגית, האדישות או האפתיה חודרות לתודעה, בעת שאדם חש שדבר לא מעניין אותו ואין לו שום דבר משמעותי לעשותו. לרבים מאיתנו מוכר הביטוי החיצוני של השעמום. מדובר בדרך כלל בירידה בתנועתיות, שכיבה על הספה או המיטה, או ישיבה ארוכה וחסרת תנועה, כשלא פעם מתלווה אליה בהייה בדבר מה או בחפץ או מראה מסוים מהחלון.

תחושות שכיחות אצל אנשים משועממים הן פסיביות, חוסר סיפוק, עצבות, הערכה עצמית נמוכה ואף בדידות.


#הצד המדעי של השעמום
הפסיכולוג תומס גוץ (Thomas Goetz) הגדיר שעמום כ"מצב של מתח שבו האדם מודע לריקנות של פעילותו הנוכחית". זה מסביר את התחושה אצל רבים שעל אף שיש לנו אינטרנט, סמארטפון, רשתות חברתיות, משחקי מחשב, נטפליקס, טאבלטים וטלוויזיות חכמות, השיעמום עדיין מקיף אותנו ולא מראה שום כוונה להיעלם.

המדענים מזהים מספר סוגים של שעמום:
שעמום אדיש (indifferent boredom) - כשאנו לא מוצאים עניין בשום דבר.
שעמום קליברציה (calibrating boredom) - כשאנחנו ממתינים למשהו.
שעמום חיפוש (searching boredom) - כשאנו משתוקקים לגירוי חדש.
שעמום תגובתי (reactant boredom) - כשחשים כלואים במצב לא רצוי.

הפסיכיאטר המפורסם ויקטור פרנקל כתב שאובדן התכלית אצל האדם המודרני בעל האמצעים, יביא אותו לסבול מתחושת סתמיות וחוסר משמעות שהוא כינה "ריק קיומי". השעמום, לפי פרנקל, הוא הסימפטום הראשי שלה.

במקרים רבים השעמום עלול להיות עוד יותר הרסני. מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין שעמום כרוני לבין התנהגויות סיכון, התמכרויות, דיכאון, חרדה ואפילו אובדנות. בני נוער שמרבים להשתעמם באופן תכוף נוטים יותר להתנסות בסמים ואלכוהול. מבוגרים החווים שעמום בעבודה סובלים מירידה משמעותית בפרודוקטיביות, יצירתיות וסיפוק בחיים.

לשעמום קשר הדוק לשימוש בסמים, לשתיית אלכוהול, אכילה מופרזת, פנייה להימורים ועוד. הנטייה להשתעמם במהירות היא ככל הנראה תכונת אופי, המתחברת לצורך בסיפוקים מיידיים, להפרעות קשב וריכוז, נטייה לדיכאון, התנהגות התמכרותית או אפילו לאלימות. אדם שסובל משעמום קיצוני, כזה הנמשך זמן רב, עלול אף למצוא את עצמו מאבד את שפיות דעתו.


#למה השעמום הוא גם טוב?
קיים צד אחר למטבע ובימינו נוטים לראות בשעמום גם דבר טוב. יש רבים שרואים בו את המנוע הסמוי שמאחורי הקידמה האנושית. יתכן שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום הוא ליצור בנו דחף להכיר את סביבתנו, מה שישפר את התנאים להישרדות טובה יותר ולמניעת קיבעון, כלומר ימנע מאיתנו להיתקע ללא התקדמות ובמצב לא טוב.

לא מעט חוקרים בתחום הפסיכולוגיה גורסים שהשעמום מאפשר לאדם לגלות מה מעניין אותו וגורם לו הנאה ובכך הוא מפתח דמיון, יצירתיות, תחושת אוטונומיה ויכולת להסתמך על עצמו ועל יכולתיו שלו.

היסטוריונים ופילוסופים כמו ברטרנד ראסל (Bertrand Russell) טענו שהשעמום הוא אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר מאחורי הקידמה האנושית. במסה המפורסמת שלו "בשבח הבטלה", ראסל טען שהשעמום דוחף אותנו לחפש דרכים חדשות להפיג אותו, ובכך מוביל ליצירתיות פורצת דרך.

אברהם מאסלו (Abraham Maslow), אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, הסביר שרק לאחר שסיפקנו את צרכינו הבסיסיים אנו מתחילים לחוות שעמום. הוא שמדרבן אותנו לחפש משמעות עמוקה יותר.

הפילוסוף מרטין היידגר (Martin Heidegger) ראה בשעמום הזדמנות לחשיבה פילוסופית עמוקה יותר על משמעות הקיום.


#דוגמאות להצלחות שנולדו משעמום
דוגמאות מההיסטוריה מראות איך השעמום הניע המצאות פורצות דרך. בלייז פסקל (Blaise Pascal), המתמטיקאי הצרפתי הדגול, כתב פעם: "כל צרות האנושות נובעות מחוסר יכולתו של האדם לשבת בשקט בחדרו לבדו". השעמום דחף את איזק ניוטון (Isaac Newton) לגלות את חוקי התנועה והכבידה בזמן שהוסגר לביתו בתקופת מגפת הדבר ב-1665–1666.

במאה ה-20, חוקרים גילו שמוח הנמצא במצב "מנוחה", כלומר לא מבצע פעילות ממוקדת, פעיל מאוד ברשת עצבית הקרויה "רשת ברירת המחדל" (Default Mode Network). רשת זו מאפשרת לנו לחלום בהקיץ, לפתור בעיות באופן לא מודע ולחבר רעיונות בצורה יצירתית.

היצירתיים שבנו יכולים להעיד שאין כמו מקלחת טובה לרעיונות חדשים או פתרונות לדברים שמטרידים אותנו...

סטיב ג'ובס (Steve Jobs) הדגיש את חשיבות הריק והפשטות בחיים, תפיסה שהשפיעה על גישתו לעיצוב ולחדשנות. גם אלברט איינשטיין (Albert Einstein) דיבר על ערך זמן החשיבה והשהות, אם כי הציטוט "השעמום הוא שער לאין סוף אפשרויות" מיוחס לעתים קרובות לדמויות שונות ומקורו המדויק אינו ברור.

במחקר משנת 2013 של ד"ר סנדי מאן (Sandi Mann) ועמיתיה, משתתפים שנדרשו לבצע פעילות משעממת לפני ניסוי יצירתיות הפגינו רעיונות יצירתיים יותר מאלה שביצעו פעילות מעניינת. השעמום, מסתבר, מכריח את המוח לחפש גירויים פנימיים כשאין גירויים חיצוניים.

בעידן הדיגיטלי שלנו, השעמום הפך למצרך נדיר. הטלפונים החכמים מספקים גירוי מיידי בכל רגע של אי-נוחות. מומחים מזהירים שאנו מאבדים את היכולת להיות משועממים – ועמה את היתרונות היצירתיים שהשעמום מביא.

אולי בעולם של הסחות דעת אינסופיות, היכולת לחוות שעמום היא בעצמה מיומנות חיונית שעלינו לטפח. כפי שאמר הסופר ניל גיימן (Neil Gaiman): "שעמום הוא המצב שבו המוח מתחיל לספר לעצמו סיפורים כדי להעסיק את עצמו".


הנה הסבר של השעמום:

https://youtu.be/CaG5XjyWc8c


הפסיכולוגיה מסבירה למה השעמום הוא רגש חשוב:

https://youtu.be/K710qprgtjo


בחיוך - הנה מה שעושים אנשים משועממים במשרד:

https://youtu.be/4Yk0Wz38G-Q


להתבונן מהחלון - לפעמים השעמום הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם (מתורגם):

https://youtu.be/8lz-qrVUecE


ההומור המטורף של חיפה, שחשה So low לעומת תל אביב הסוערת... (עברית)

https://youtu.be/qpB9ruSD2Uc


הרעיונות המבריקים שיכול להוליד השעמום (מתורגם):

https://youtu.be/c73Q8oQmwzo?long=yes


ומדוע השעמום הוא טוב לנו:

https://youtu.be/LKPwKFigF8U?long=yes