במשפט אייכמן, שהתנהל בישראל בשנת 1961, הועמד לדין הפושע הנאצי אדולף אייכמן, מסגניו הבכירים של היטלר. לאחר המלחמה ברח אייכמן לארגנטינה וחי שם בשם הבדוי ריקרדו קלמנט. הוא הורשע במשפט ונידון למוות. אייכמן, שהיה אחראי על משלוחי הרכבות והאקציות מכל רחבי אירופה למחנות הריכוז וההשמדה, הגדיל לעשות בהונגריה שבה הוא ניהל את השילוח והיה אחראי לרצח של חצי מיליון יהודים שנשלחו אל מותם.

חשיבותו הגדולה של משפט אייכמן היא בכמה תחומים. קודם כל המחיש המשפט לציבור היהודי והישראלי, את עוצמת המדינה הריבונית היהודית, שלראשונה אחרי 2,000 שנה מאפשרת לעם היהודי לעשות צדק במי שפגע בו. המשפט גם הביא הרבה מידע ועדויות לאוזני הציבור והגדיל מאד את תודעת השואה לדור הצעיר בארץ.

אייכמן היה היחיד שהוצא להורג במדינת ישראל אי-פעם.


סרטון קצרצר על לכידת ומשפט אדולף אייכמן (עברית):

https://youtu.be/NXOJnfbb6Vc


מפקד המבצע מספר על אדולף אייכמן לאחר שנתפס (עברית):

https://youtu.be/7HkHwPMiT28


סרטון קומיקס על לכידת ומשפט אייכמן (עברית):

http://youtu.be/-4eeXPWh9iI


אפילו על הוצאתו להורג אפשר לחייך (עברית):

https://youtu.be/J7ARsBLIJvw


סרט על כל השתלשלות הלכידה והמשפט של הסגן המרושע של היטלר (מתורגם):

https://youtu.be/_DsAtCF8RvM?long=yes


כתהה על המשפט ההיסטורי נגד אייכמן (עברית):

https://youtu.be/4-skxREULZo?long=yes


ועדויות ממשפט אייכמן (עברית):

http://youtu.be/lfgJk4BFez4?long=yes

בין הנאומים הגדולים שאנו מציגים כאן, נאום התביעה עבור "שישה מיליון קטגורים" של גדעון האוזנר הוא הכואב והנורא מכולם.

זהו נאום התביעה במשפט אייכמן. האוזנר, שכבר בגיל 45 מונה ליועץ המשפטי לממשלה, נבחר על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון לתובע הראשי במשפטו של הפושע הנאצי. זה היה ההמשך הטבעי ללכידתו של אדולף אייכמן, סגנו של היטלר, על ידי אנשי המוסד במאי 1960 בארגנטינה והעברתו הסודית לארץ.

במהלך הלילה, כשישב האוזנר בביתו והשלים את הנאום, הוא עדיין חיפש כיצד לפתוח אותו. כשעלה בראשו הרעיון להציג את עצמו כנציגם של כל הנרצחים, הוא ידע שזה יהיה היסטורי.

הוא לא שיער עד כמה. נאומו עתיד להפוך את המשפט של אייכמן לאירוע מכונן ולא רק היסטורי. התקשורת העולמית ועוד יותר - אזרחי ישראל הצעירה - הקשיבו לנאום ברדיו והתרגשו. הם קיבלו דרכו גם את ההזדמנות ללמוד על השואה באופן מכמיר הלב והמדויק כל כך, אותה שואה שבעבר התקשו רובם לגלות כלפיה את האמפתיה המלאה.

האוזנר דיבר משפט, אבל הם שמעו קינה.

כבר מפתיחת הנאום, שיימשך יומיים, הובן לכל התפקיד ההיסטורי שראה האוזנר את עצמו מקבל כאן:

"במקום זה, בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן - אין אני עומד יחידי; עִמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם; לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים. מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא."


את הפושע הנאצי, שהושב בתא זכוכית אטום בכדי למנוע פגיעה בו מצד מישהו, הוחלט להעמיד בפני משפט פלילי רגיל. האוזנר בנאומו הצליח להעלותו מיידית גם למשפט ההיסטוריה. בהמשך נאום הפתיחה משווה האוזנר את מעשי הנאצים בשואה לגרועים ולאכזריים שבפושעי המלחמה ההיסטוריים ודעתו ברורה לגבי מי חולל את האיומים שבהם:

"אף המעללים האיומים ביותר, מקפיאי הדם ומסמרי השיער של נירון קיסר, של אטילה, של ג'ינגיס חאן - אלה דמויות האימים של ברבריזם ותאוות דם, שהיו ל"משל ושנינה" ולדראון עולם - הרי הם מחווירים לעומת זוועות ומוראות ההשמד שיוצגו לכם במשפט זה."

בקרב מאות אלפי המאזינים למשפט, הנאום ההיסטורי יצק תודעה. בהמשך יעידו כ-100 עדים ויתארו את זוועות ההשמדת של יהודי אירופה שעליה אייכמן הופקד.

אייכמן הכחיש והקפיד לומר שהוא רק מילא פקודות. השופטים קבעו שעל מי שהשתתף בפשעים במימדים כאלו לשאת בעונש הכבד ביותר. על אייכמן נגזר עונש מוות. הוא הוצא להורג בתלייה ואפרו פוזר בים, מחוץ לתחומי המדינה.

המשפט התמודד עם ההדחקה הציבורית של 15 שנות זכרונות אישיים מרים והצית את ההלם והצער מחדש. בערב המחרת ועל אף העצב שהישרה המשפט על ישראל, חגגו המוני ישראל ברחובות את יום העצמאות ה-13 וידעו למה חשובה כל כך מדינת ישראל, עבור כל יהודי בעולם.


הנה גדעון האוזנר בפתיחת המשפט (עברית):

https://youtu.be/g4ESDkq_Q2w


פתיחת נאום הקטגוריה של גדעון האוזנר (עברית):

https://youtu.be/B7oSox54weU


סיפור המשפט ההיסטורי כולו (עברית):

https://youtu.be/4-skxREULZo?long=yes


וכתבה על ההקלטות עם ההודאה של אייכמן שאישרה רק בדיעבד את מה שהכחיש בבית המשפט (עברית):

https://youtu.be/tD456Cbv0Z4?long=yes

שרונה היא היום אחד המקומות שבהם רבים באים ליהנות ולנפוש. מסעדות, בתי קפה וחנויות יוקרה מעוצבות, התמקמו בבתים הטמפלריים של פעם. לא מעט סודות ידעו הכתלים של הבתים הללו, אבל דומה שאחד המרתקים שבהם הוא סיפורו של המרגל הנאצי של שרונה.

קראו לו ראובן שינצווייט והוא היה סוחר קרקעות עשיר שגר בבית יוקרתי על הגבעה ברמת גן. בשנת 1937 הסעירה פרשת הרצח של המהנדס יעקב צוונגר, שעבד אצלו, את תל אביב והישוב העברי של אותם ימים. התקיימה חקירה פתלתלה, שעירבה אינטרסים של "הבונים החופשיים" שעליהם נמנה הנרצח, של כת הטמפלרים מהיישוב הגרמני "שרונה" וגם אינטרסים בריטיים, שיש הטוענים שהעסיקו את שינצווייט בעסקים אפלים של מלחמה.

בתום החקירה הסתבר שהסוחר העשיר ועוזרו הערבי הם מי שרצחו את המהנדס היהודי, שכפי הנראה גילה את היות מעסיקו מרגל. בחיפושים בביתו של הרוצח התגלו מערכות האזנה ושידור רדיו. הסתבר ששינצווייט היה לא פחות מאשר מרגל נאצי, שקיבל הוראות ישר מאייכמן, סגנו של הפיהרר הנאצי היטלר.

במשפט שנערך לו הוא נאסר ל-10 או 15 שנים. באופן פרדוכסלי, הציל המאסר את חייו של הרוצח-מרגל הנאצי. בתום המאסר שהציל את חייו מחיסול בידי היהודים, הוא שוחרר ונעלם.

רק שנים אחר-כך, בחקירות שנערכו במשפט אייכמן, נמצאו מסמכים שהעידו על פגישתו של שינצוויט עם אייכמן בקהיר, בשנות ה-30. לא ברור כיצד, אבל הסתבר שהמרגל לעתיד הוא שהציע לאייכמן לרגל עבור הנאצים, כנציג "ההגנה"! - היו רמזים שלא ברור עד כמה היו נכונים, אם בכלל, על עיסקה סיבובית שלפיה הנאצים ישכנעו יהודים לעלות לארץ ישראל ו"ההגנה" תרגל בשבילם בתמורה.

מה שלא פחות מדהים - הסתבר שבמסגרת הבדיקות הנאציות לגבי עניין העסקה והריגול בארץ היהודים המתהווה, הגיע אייכמן עצמו לחיפה ושהה בה כמה שעות.

בספרו "הנבלים" כתב הסופר אהרון אמיר על הפרשה כולה, בשם הסופר הבדוי "מיכאלה נדיבי".


לצערנו אין סרטון בנושא.